אתם בכלל זוכרים מתי טגפויגל היה המורה לעברית? בית הספר דאג לכל אחד ואחד מהם, אבל תשלום שכר לימוד כדי לפרנס את המורים לפעמים לא הושקע . . . ואולי פשוט לא היה להם?
תמיד חסר כסף לתרומה למען הקרן הקיימת לישראל. טגפויגל היה האחראי באותה תקופה על התרומות. הוא שקל לקחת את מאתיים הזלוטי של שכר הלימוד שלו מהקרן. אבל זה לא הספיק כתרומה לקרן קיימת לישראל. הקרן הקיימת לישראל זה לא דבר של מה בכך! החליטו להציג הצגת תיאטרון ולהציל את המצב. הם ביצעו את "משפחה" מאת נומברג בבימויו של יענקל ניסנבוים ז"ל. ההצלחה הייתה אדירה. הם כיסו בקלות את מאתיים הזלוטי לקרן הקימת לישראל.
משה שלום שטרסבורג
הוא היה החייט הכי טוב בעיר. הוא היה אהוב מאוד בקרב הנוצרים ועל ידי היהודים הנרדפים. כאשר היתה חגיגה נוצרית, משה שטרסבורג היה אורח של כבוד. הרופא הנוצרי הכריז:
"ראה, מר מושקו, מצבנו הרבה יותר טוב משלך"
"במה מצבכם טוב משלי?" שאל משה.
"אני", אמר הרופא, "אם אני עושה טעות בעבודה מדברים קצת, קוברים וזה נגמר. ואם אתה עושה טעות, לא תקבל חנינה גם אחרי עשר שנים. הנה, תראה, איך השרוול שלי תפור בצורה גרועה, איך הוא לוחץ לי!"
עיירה יקרה שלי
חברים וחברים יקרים - היכן אתם?
אתם זוכרים את הזמנים בהם הכל היה בכדי לעבור לארץ ישראל? כמה יפה היה החלום של כל אחד מכם לעלות למולדת? וכאשר ראיתם שאפשר להגשים את החלום חזרתם לאחור, פחדתם מן המציאות ולכן נשארתם לשבת בביתכם. אבל איזה סוג של בית היה לכם במקום? רעב, עוני, פחד, סבל, ייסורים, צורך לקבל גמילות חסדים בכדי למכור את שלכם בירידים. זו הייתה המציאות שלכם. איפה כולכם, יקירי? כשתקומו מקבריכם בתחיית המתים (כשיבוא המשיח) תתגאו במולדתנו. אנחנו כאן עובדים, בונים, חיים חופשיים ומרוצים, בכבוד בכבוד!
אבל זה היה יכול להיות יפה עוד יותר, ותוסס עוד יותר, אם אתם יקירים וכל העיירה, הייתם אורזים ומגיעים לארץ ישראל. כמה יפה הייתה יכולה להיות המציאות הזאת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה