‏הצגת רשומות עם תוויות אקרמן פנחס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אקרמן פנחס. הצג את כל הרשומות

225. קהילת מונטריאול


מאת: פנחס אקרמן, מונטריאול








בשנת 1926 הגיעה למונטריאול חיה אשתו של ברל קצב עם בתה ונכדה. מיד הציעה להקים בית עלמין ליהודי קורוב וכך החלה הפעילות של ארגון הקהילה היהודית במונטריאול. יהודים נוספים הגיעו, הקהילה גדלה והוקמו בה מוסדות קהילתיים נוספים. הגיעה מורה והוקם חדר - בביתה של חיה אשת קצב. עם הזמן הוקמה קהילה מסודרת עם סנדר גולדשטיין כיו"ר, אברהם לרמן כמזכיר ומקס אופנהיים כגזבר.

דוד אופנהיים, בנו של ברל קצב

סנדר גולדשטיין ז"ל, הנשיא הראשון
בזמן מלחמת העולם השניה אספו יהודי הקהילה כספים לעזור ליהודי קורוב. לאחר המלחמה שורדי מחנות המוות ויוצאי קורוב ביניהם נפוצו בכל העולם. שליחים מטעם הקהילה נסעו לאירופה והגישו סיוע כלכלי, חלק מהשורדים הגיעו למונטריאול. כאשר פרצה מלחמת השחרור שלחה הקהילה עזרה כספית למשפחות יוצאי קורוב בישראל וכן הגיעו גם מתנדבים לעזור במלחמה עצמה.

יושבים מימין לשמאל: מאיר אופנהיים (גזבר); דוד בייר (יו"ר); אברהם לרמן (יו"ר בעבר); 
עומדים: לייבל רוקברנד; משה וכמן; יענקל לרמן (גזבר ומזכיר); גב' אופנהיים; שרה לרמן; פנחס אקרמן (מזכיר בעבר); משה אטינגר (מזכיר כיום)
הועד למען הוצאת ספר היזכור במונטריאול, הוקם והופעל בידי מספר מתנדבים וביניהם מרדכי גולדווקס ע"ה. הם אספו מידע ותמונות אשר יפורסמו בספר. מי יתן ולא נצטרך לעולם להוציא עוד ספר יזכור !

מרדכי גולדווקס, נפטר במונטריאול

רוזה אלנבוגן (בתו של מרדכי קלפרמן)

יוצאי קורוב במונטריאול
עומדים מימין לשמאל: ש. וסרמן; מ. וסרמן; א. הייטלמן; אברהם לרמן; תמונת היו"ר ס. גולדשטיין; דוד בייר; פ. הייטלמן; מ. הייטלמן; ס. הייטלמן; פנחס אקרמן.
שורה שניה: ח. וסרמן; מ. וסרמן; ב. לרמן; א. וייסברג; מ. ליברזון; יענקל לרמן; מאיר אופנהיים; א. אופנהיים; משה קלימנסברג; משה וכמן; לייבל רוקברנד; משה הייטלמן; וולוול הלפי; דוד פוגלמן; מ. גליבטר; פ. גליבטר; חיים גוטמן; ש. וכמן. 
יושבים: ח. ויידר; מ. ליברזון; ר. אופנהיים; מ. אופנהיים; מ. וורד; מ. הלפי; ל. רוקברנד; גולדה פוגלמן; ס. אקרמן; ח. גוטמן; פייג'לה הייטלמן. 
יושבים בשורה התחתונה: שרה לרמן; דבורה קלימנסברג; גולדה בייר.
חסרים: א. גולדשטיין; דז'ו גולדשטיין; יוסף שילדקרויט; לייבל שטרסבורג.

לתוכן העניינים

------------------------------תוספת לספר------------------------------



196. משפחות אקרמן ולייברודר

מצבות, תמונות, הספדים ומודעות אבל


ביראת כבוד נזכור את היקרים לנו

הורינו יוסקה, סופר וחזן, ובריינדל;

אחיותינו ואחינו:

רייזל, בעלה ברל לייברודר וילדיהם;

ברל לייברודר ואשתו רייזל בת יוסקה חזן

שלמה, אשתו פרנדל וילדיהם;

ישראל ואשתו נרצחו בוורשה;

יענקל, אשתו וילדיהם נרצחו בוורשה;

אהרון ואשתו נחמה ולרשטיין;

יוטה ודינ'לה;


כולם נרצחו על ידי הנאצים ימ"ש

לעולם לא נשכחם

מאיר אקרמן, פולין

גולדה ופנחס אקרמן ומשפחותיהם, מונטריאול, קנדה

לתוכן העניינים 

------------------------------תוספת לספר------------------------------


 

103. יוסקה חזן - הסופר והחזן האחרון

מאת: בנימין וינריב, תל אביב, ישראל

 

יוסקה חזן, אשר היה גם סופר, כתב ספרי תורה בקדושה ובטהרה. ספר שנכתב על ידי יוסקה חזן היה נדיר בפולין, כתב ידו היה מיוחד. מי שרצה ספר תורה כתוב כהלכה, עתיק, לא קנה ספר אחר מלבד בכתב ידו של יוסקה.
הוא היה היחיד בעיירה אשר הכיר את כל הקברים בבית העלמין מדורי דורות. מי שרצה לדעת היכן קבור סבא שלו הזקן, יוסקה מצא זאת מיד, ממש בעיניים עצומות.
ליוסקה היה קול יפה. תפילתו בבית הכנסת, בבית המדרש הייתה יוצאת מן הכלל. כאשר הוא היה פותח בשירת "לכה דודי" בערב שבת, יחד עם בניו, הצלילים התפשטו בעיירה כולה.
יוסקה חזן, ברור מאליו, היה יהודי דתי מאוד, אבל הראה בגלוי את אהבתו לארץ ישראל - הוא השתתף במעגלי הריקוד של החסידים. יוסקה נהג להשתתף בחגיגות יומא דפגרא בבית הכנסת של "תנועת מזרחי" ולשמח את כולם. כאשר הוא התחיל לשיר את "תקע בשופר גדול לחרותנו" - כולם הסתובבו אליו ולא הסירו את עיניהם ממנו. 

יוסקה חזן, נורה בידי הנאצים
אי אפשר היה להגיד מילה אחת רעה בקורוב כנגד יוסקה חזן. השמחה העצומה שלו בשמחת תורה! מעגלי הריקוד בהם השתתף, השירה שלו בזמן הריקוד והעיקר הוא היה תמיד שמח בחלקו.
בשנת 1939, ביום הראשון למלחמה, חפרו יוסקה ומאיר שוחט מתחת החלון של בית הכנסת והטמינו שם ספר תהילים ופנקס בית העלמין . הם עמדו ושרטטו מפה. הוא קרא לבנו פנחס (אקרמן, כיום בקנדה) ופנחס הביא חבר, בן ציון טננבוים (בנו של ישראל משה). הראו להם את המקום שבו קברו את הספר והפנקס, ואמרו להם לשמור היטב על המקום הזה, חלילה וחס, לא לשכוח!
כך בפירוש אמרו שני היהודים. הם לא חשבו ודאגו באותו רגע לעצמם אלא הנציחו את ההיסטוריה היהודית לדורות הבאים.
כאשר העיירה עלתה בלהבות וברחובות היו גופות של הרוגים, לקח יוסקה מספר יהודים וביחד אספו את המתים והביאו אותם לקבר ישראל. כאשר בית הכנסת עלה באש הוא רץ לתוך הלהבות להציל את ספרי התורה.
כאשר הגרמנים הוליכו את היהודים אל מחוץ לעיירה, הם עברו דרך בית העלמין. יוסקה חזן הכריז שהוא לא ממשיך ללכת מכאן - הגרמנים ירו בו במקום. הוא נקבר בבית העלמין בקורוב.
יהי זכרו ברוך!

מאיר שוחט ובנו דוד, נספו

לתוכן העניינים