מי ירה בחייל הרוסי?
ביום שישי בשנת 1915, כאשר הצבא הרוסי עזב את העיירה שלנו, החיילים האחרונים הציתו את הבתים לפני שעזבו. התכוננו לכך, הכנו מים וכיבינו את האש. כך שמרנו על העיירה שלנו. הם גירשו את כל האוכלוסייה היהודית אל המישור שמאחורי העיר. באותו זמן גרנו ברחוב נוצרי, מאחורי העיר. אני הבחנתי בבריון גוי אשר ירה בחייל שהצית את הבתים. החייל נפצע קשה, נפל מסוסו וצעק: "יהודים ירו בי".
סוסו של החייל הסתובב חופשי בעיירה עד שבת בבוקר, אז נכנסו האוסטרים. העיירה ניצלה.
רעב ותרבות
כאשר נכנסו האוסטרים מיד החל רעב בעיירה. אנחנו, בני הנוער, הקמנו עמותת תרבות. שכרנו חדר אצל משה שוסטר, הבאנו ספרים, הבאנו מורה, הצגנו הצגות תיאטרון - כך שכחנו את הרעב. הבאנו מורים וסופרים - את שלמה שיינברג, את טוגפויגל ואת אברהם צימרמן, את ויסנברג ואת לייב מלאך. את ההצגות עשינו בכניסה לבית.
כל אלה עזרו לנו להתגבר על הרעב האוסטרי.
בין הפולנים
מיד, בערב שבת הראשון של פולין החופשית, ארגנה עמותת התרבות ערב קריאה בבית הספר על ידי חיים רוזן. כוחות צבא פולנים הקיפו את המקום וקראו לנו לצאת בידיים מורמות. הם האשימו אותנו בבולשביזם. למרבה המזל הכרנו את המנהיג שלהם, בריון מקורוב, שוטר מוכר. לאחר חיפוש בבית הספר ולאחר שלא מצאו דבר בחיפוש, הוא החליט לשחרר אותנו.
לאחר האירועים האלה החלטתי לעזוב את פולין.
______________________________
גורשו מפאריז, כולם נספו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה