107. קורוב עיירתי (שלוש תמונות במילים)

מאת: אברהם אהרון שטרן, בוגוטה, קולומביה

(שלוש תמונות במילים)

חורף

עומדת העיירה שלי בחורף,

עטופה בקור לבן;

והנהר בשל החורף,

מונח קפוא בקרח.

מונח בשלג הרך והלבן,

אשר ירד בלילה;

ומספר סיפור חורף,

מן הארובה שעל גג.

נטיפי קרח תלויים מן הגגות,

טיפות מטפטפות על התריסים;

העננים אינם מטפסים גבוה,

עמוסים במרה שחורה.

איכרים באים על מזחלות,

טעונות שקים של תירס;

הטחנה של נחמן טוחנת ללא הפסק,

הם טוחנים שם כבר שנים רבות.

קצת רחוק יותר, ליד ה"טומאה"

עומדים איכרים עם מזחלות של טרף;

כאשר יש כפור - יש לכך סימן,

שקט בעיירה כמו בתוך כפר.

משה שמואל אברהמס מוכר העצים,

כמו עצם יבשה, ישר מול האש;

הוא עומד גבוה, גאה, זורח,

הוא רוצה מחיר - יקר עד מאוד.

באמצע השוק עומדות עגלות,

עליהן - כל טוב של "אלדה";

נשים חוטפות, מתמקחות, שואלות,

מסחר רציני מתרחש - עם הרבה תשוקה וחום.

רחל בריינדל קונה את האווז,

אותו גידל שלמה זלקס;

הוא ניצב מולה, אומר שהיא כך ואחרת,

היא מחזירה לו קללות.

שרה נחמנס ליד האח,

לאה עומדת ונושפת במהירות;

כמו זוג תאומות, ראש מול ראש -

אין לדעת מי האמא ומי הבת?

יש להן דוכן משותף,

הן מוכרות מכל טוב;

שכנות, צהובות מקנאה -

"מזל של גויים! מקרה יוצא דופן!"

יום שישי

שאול קקלינה קוצץ מקל,

והיא, מנוחה, צועקת בקול:

"לך לקנות עגל! בלירה, בחצי!

קנה רגליים, כבדים - אפילו בגרוש!"

זליג מרקישובר, כמו גבאי,

עומד ליד חבית של קרפיונים טרייים:

"קנו נשים, קנו, לעונג שבת,

הכי טוב עם קרפיונים לשולחן הגדול!"

יהודי עם מטאטא ביד,

כולו בתשוקה להיכנס כבר למקווה;

הוא אוחז את המטאטא - כמו שרביט של נשיא.

את טעם הזיעה - מי יכול להבין?

שלום פריץ עם קופת "צדקה"

של חברת הכנסת כלה;

פסח בליץ' עם תיקון:

כולם נותנים צדקה, כולם.

הנה מגיע אייזיקל שרייר,

בידיו - מקל עבה;

כולם נותנים לו כבוד

שהרי הוא מעיר את העולם.

בשחר, בחושך, בחורף,

אייזיקל שרייר מתגבר על הפחד,

בניגון מתוק קורא, בעליזות:

"קומו, יהודים, לעבודת הבורא!"

הולך השמש אהרון מנדל,

קורא בקול: היכנסו לבית הכנסת!

חיה רצה אחריו עם נרות חלב,

ציפה איידלס - עם בקבוק יין.

בחלונות זורח אור,

נרות שהודלקו על ידי האמהות שלנו;

הקהל בבית הכנסת יוצא והולך,

כולם ממהרים להגיע לקבלת השבת.

 בית המדרש - חם ומואר,

ליד הדלת מצטברים אדים;

הרבי ר' יחיאל - נקי ומסודר,

הקהל גורם לו נחת רוח.

ובלילה, כבר אחרי הסעודה,

מחפשים הצעירים לאן ללכת:

לחוה שמחה מאירס - אין מקום טוב מזה,

אבל מפחדים ללכת לבד.

ליד הגשר הקטן - עכשיו באופנה,

ילדים וילדות הולכים יחדיו;

ביחד הולכים לשתות סודה

אין הם מפחדים מאף אחד.

חוזרים מהטיול בשירה עליזה,

למרות שבחוץ קר ורטוב;

כאשר הולכים שלובי זרוע - חם ביחד -

הולכים ביחד שמחים  - עם הרחוב.

פעם, פעם

השנים חלפו מהר,

לא נשארה הגבעה, לא שרד העמק;

נשארו רק - שירים נוגים,

על העיירה קורוב של פעם.

בתים קטנים ורחובות צרים,

השוק, בית הכנסת - מלאים ביהודים;

עיירתי קורוב - היא בלתי נשכחת,

בית העלמין, ובית הספר הישן.

חרוב נחרב, כמו נח בתיבה,

העיירה איננה, הבית אינו;

אין אפילו מצבה -

אין קברים ואין אפילו בור.

לתוכן העניינים