למרות שמו, הרצקה בדר (ביידיש: יצרן מיטות) מעולם לא היה יצרן מיטות. את פרנסתו מצא במסחר. הוא סחר בפרוות, בשר מעושן, ושיער חזיר. הייתה לו פרנסה לא גרועה יותר מכל היהודים בעיירה. הכל קרה כאשר התמוטט בית המרחץ הישן, שעמד בפינה, בין ביתו של וולוול דוד זשיץ' ובתו של מיכל אחשורוש. בית המרחץ ניצב שם מימי קדם, לא ניתן היה לתקן אותו, והמשטרה גם לא הרשתה לתקן אותו. הקהילה החליטה למכור את העצים של בית המרחץ, להרוויח מעט כסף, ובינתיים לבנות מקווה לנשים ללכת לטבילה ומקווה לגברים.
בינתיים מישהו גנב את העצים של בית המרחץ ולקהילה לא היה כסף לבנות מקווה. הנשים נאלצו ללכת למקווה ליד כיכר השוק. הרצקה בדר עשה חשבון שזה יכול להיות עסק טוב - מכר את בית המסחר שלו לחיים רוזן, קנה חלקת אדמה ובנה מקווה ובית מרחץ לא רחוק מהמקום הקודם. עשרה גרוש עלה להזיע בבית המרחץ ולטבול במקווה.
יהודי היה בעיירה, סנדלר, לא בסגנון מיושן. יצחק שוסטר היה הסנדלר הטוב ביותר בקורוב. זוג מגפיים שהוא ייצר או נעליים מודרניות, היו יפות יותר ממיטב החידושים של ורשה. בחייו הפרטיים היה יצחק שוסטר עשיר כמו הרבה בעלי בתים. בתחילת דרכו הוא היה מגיע לבית המדרש לקרוא פרקי תהילים, עם מעמדות, לפעמים היה עולה ליד העמוד וקורא את הברכות והקהל כולו עונה לו: "ברוך הוא וברוך שמו, אמן". ויהי היום, היה זה בערב שבת, פייגה רחל אשתו הלכה לטבילה במקווה, אייזיק הלך לבית הכנסת לקבלת שבת. הוא חזר הביתה ואמר בשמחה "שבת שלום", הוא הבחין כי "שבת המלכה" שלו, פייגה רחל, עומדת עצובה מאוד. כמעט בוכה. אייזיק שאל:
"מה קרה?"
בקול חנוק היא סיפרה לו שכאשר סיימה לטבול במקווה והלכה להתלבש, ראתה חור קטן בקיר ומתוכו מציצות זוג עיניים. אלו לבטח היו עיניו של הרצקה בדר. השבת כבר לא הייתה עונג שבת לאייזיק שוסטר. כל השבת הוא כבש את כעסו.
בשבת בין השמשות, בית המדרש עדיין היה חשוך, היהודים עסקו בשלוש סעודות, ישבו ואכלו חלה כזית וחתיכת דג מלוח וקיימו את מצוות סעודה שלישית. יוס'לה פנק נטל ידיו ליד התנור ושר זמירות והכל עונים לו "בני היכלא". הוא ניגש לפתוח את הדלת. בגלל הכפור העז, האדים הסמיכים שהצטברו ליד הדלת לא איפשרו לראות מי נכנס. היה זה אייזיק. הוא נכנס עם מקל עבה בידו, הוא ראה את הרצקה בדר יושב ליד הכיור ומיד צרח עליו:
"גוי שכמוך! אתה הולך לטמא את הנשים הכשרות עם הלכלוך שלך?"
הוא היכה אותו בראשו, בפניו, בכל מקום בגופו, עם המקל העבה שהביא. בכי, צעקות. עוזר המלמד הדליק את נרות הנשמה ליד העמוד והתחיל את תפילת מעריב. אייזיק ברח מבית המדרש, הרצקה שכב על הרצפה וגנח מכאבים, דם רב זרם מראשו. הסיעו אותו הביתה.
חקרו ומצאו שעז עלתה לעליית הגג והעיניים שטמאו את פייגה רחל והרסו את השבת של אייזיק שוסטר היו עיני עז. הרצקה בדר לא שכח את המכות שהוכה, הוא חיכה עד פסח. כאשר הגיעו שני בניו לחג מהעיר וורשה, הם הבחינו באייזיק יוצא מן המניין הראשון, הם תפסו אותו על מדרגות בית המדרש וסגרו את הדלת כדי שאיש לא יצא. הם היכו אותו היטב במוטות מתכת בכל כוחם. חצי מת נשאו אותו לביתו. אייזיק הפך לנכה מהמכות שקיבל ונשאר נכה כל שנות חייו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה