ברל הצהוב מחליט . . .
בבית המדרש, בתפילות מנחה ומעריב, ליד כותל המזרח סמוך לעמוד הישן, נערכו מניינים אחדים, אחד אחרי השני. בפינות של בית המדרש הגדול והמואר, לכל קבוצה היו את המנהגים שלה, בעיקר שיחות על ענייני עסקים. בשולחן הדרומי ישבו החייטים בראשות ברל הצהוב. דברו שם על מסחר, לאיזה יריד עדיף לנסוע - במרקושוב או וונבולניצה? הדיונים ליד השולחן התנהלו בסדר, אחד מתחיל והשני ממשיך, אבל את כל הספיקות פותר ברל הצהוב, כפי שהוא פוסק כך זה נשאר.
פייבל דונדוק מחליט . . .
מתחת לעמוד ישבו הסנדלרים עם פייבל דונדוק בראש. שם הדיונים התנהלו סביב השאלה מה כדאי להכין לקראת החורף - מגפיים או נעליים? האחד אמר:
"בשנה שעברה היה חורף ארוך, לכן בטוח שהחורף הקרוב יהיה קצר. הכפור לא יחזיק מעמד זמן רב לכן עדיף להכין יותר מגפיים".
השני ניסה לשער, על בסיס מידע אסטרונומי, שהחורף הקרוב יהיה ארוך כמו קודמו והקיץ יגיע לפתע, לכן עדיף להכין להכין נעליים.
פייבל דונדוק היה המכריע, הוא מצמץ בעיניו וכולם הנהנו בראשם . . . מסכימים!
יהודה'לה המורה מחליט . . .
ליד התנור ישבו הפוליטיקאים עם יהודה המורה בראש. הוא נראה כמו נהג רכב עם משקפיים כחולים, מכנסיים צמודים, צווארון קשיח עם לולאות. תמיד מחזיק בידו מקל דק, מסובב אותו ואומר:
"פולין חייבת ליפול!"
מיד הגיבו קבוצה של יהודים, עם עיתונים פולניים בידיהם, הטיחו אותם על השולחן וצעקו:
"לא, תקרא לבד, אתה תראה!"
הקהל נדהם מההסברים המאירים שלו. ואם מישהו לא הסכים איתו, הוא רקע ברגלו, חרק בשיניו, דפק במקלו על השולחן וצעק:
"איזה חיות פרובינציאליות אתם! מה אתם יודעים ומבינים בפוליטיקה הבינלאומית? צריך לדעת לקרוא בין השורות!"
פוליטיקה - זה השטח שלו - שם הוא גנרל, שם הוא המלך עצמו! . . .
הצנועים
אחד מאנשי קורוב הצנועים ביותר היה מורה ההוראה של העיירה - רבי יענק'לה מאטיס. הוא היה מנותק מהעולם. הוא אפילו לא התעניין במה שקורה בביתו שלו. ישב בפינה שלו בבית המדרש, ארבעת הקירות וארון הספרים זה היה עולמו. על השולחן - מנורת נפט גדולה. מנורה גדולה אבל עם להבה קטנה, כדי לחסוך בנפט. ליד האור הקטן הזה הוא שחה בים התלמוד האין סופי.
כאשר אנחנו, התלמידים הקטנים, נכנסנו לבית המדרש לשאול שאלה, הוא היה כל כך שקוע בלימוד שלא שמע שנכנסנו.
לא היה נוח להפריע לו, להציק, אז עמדנו לידו כמה שיותר זמן, שותקים, עד שפתאום הוא הבין שיש מישהו בבית.
חוץ מללמוד שום דבר לא עניין אותו. בעלי הבתים, העוסקים בענייני היום, התייעצו וחשבו בשבילו, כדי להעלות את המשכורת שלו.
מיכלה השמש סיפר, שכאשר היה מגיע באמצע הלילה לבית המדרש לבדוק את נרות הנשמה כדי שלא, חלילה, תפרוץ שריפה, מצא שם את מורה ההוראה עם מנורה קטנה בידו עומד ליד ארון הספרים שקוע בקריאה. השמש אמר לו:
"ר' יענק'ל, השעה שלוש וחצי בלילה, למה אתה לא הולך הביתה לישון?"
מורה ההוראה מביט בו בפליאה:
"כבר שלוש וחצי? רק הצצתי כמה רגעים בספר. עוד מעט אלך הביתה".
כך אמר. חזר לשקוע בספר ושוב שכח לחזור לביתו.
עם יראת כבוד גדולה, הבה נזכור אותו ואת כולם !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה