מאת: בנימין וינריב, תל אביב, ישראל
יוסקה חזן, אשר היה גם סופר, כתב ספרי תורה בקדושה ובטהרה. ספר שנכתב על ידי יוסקה חזן היה נדיר בפולין, כתב ידו היה מיוחד. מי שרצה ספר תורה כתוב כהלכה, עתיק, לא קנה ספר אחר מלבד בכתב ידו של יוסקה.
הוא היה היחיד בעיירה אשר הכיר את כל הקברים בבית העלמין מדורי דורות. מי שרצה לדעת היכן קבור סבא שלו הזקן, יוסקה מצא זאת מיד, ממש בעיניים עצומות.
ליוסקה היה קול יפה. תפילתו בבית הכנסת, בבית המדרש הייתה יוצאת מן הכלל. כאשר הוא היה פותח בשירת "לכה דודי" בערב שבת, יחד עם בניו, הצלילים התפשטו בעיירה כולה.
יוסקה חזן, ברור מאליו, היה יהודי דתי מאוד, אבל הראה בגלוי את אהבתו לארץ ישראל - הוא השתתף במעגלי הריקוד של החסידים. יוסקה נהג להשתתף בחגיגות יומא דפגרא בבית הכנסת של "תנועת מזרחי" ולשמח את כולם. כאשר הוא התחיל לשיר את "תקע בשופר גדול לחרותנו" - כולם הסתובבו אליו ולא הסירו את עיניהם ממנו.
הוא היה היחיד בעיירה אשר הכיר את כל הקברים בבית העלמין מדורי דורות. מי שרצה לדעת היכן קבור סבא שלו הזקן, יוסקה מצא זאת מיד, ממש בעיניים עצומות.
ליוסקה היה קול יפה. תפילתו בבית הכנסת, בבית המדרש הייתה יוצאת מן הכלל. כאשר הוא היה פותח בשירת "לכה דודי" בערב שבת, יחד עם בניו, הצלילים התפשטו בעיירה כולה.
יוסקה חזן, ברור מאליו, היה יהודי דתי מאוד, אבל הראה בגלוי את אהבתו לארץ ישראל - הוא השתתף במעגלי הריקוד של החסידים. יוסקה נהג להשתתף בחגיגות יומא דפגרא בבית הכנסת של "תנועת מזרחי" ולשמח את כולם. כאשר הוא התחיל לשיר את "תקע בשופר גדול לחרותנו" - כולם הסתובבו אליו ולא הסירו את עיניהם ממנו.
יוסקה חזן, נורה בידי הנאצים
אי אפשר היה להגיד מילה אחת רעה בקורוב כנגד יוסקה חזן. השמחה העצומה שלו בשמחת תורה! מעגלי הריקוד בהם השתתף, השירה שלו בזמן הריקוד והעיקר הוא היה תמיד שמח בחלקו.
בשנת 1939, ביום הראשון למלחמה, חפרו יוסקה ומאיר שוחט מתחת החלון של בית הכנסת והטמינו שם ספר תהילים ופנקס בית העלמין . הם עמדו ושרטטו מפה. הוא קרא לבנו פנחס (אקרמן, כיום בקנדה) ופנחס הביא חבר, בן ציון טננבוים (בנו של ישראל משה). הראו להם את המקום שבו קברו את הספר והפנקס, ואמרו להם לשמור היטב על המקום הזה, חלילה וחס, לא לשכוח!
כך בפירוש אמרו שני היהודים. הם לא חשבו ודאגו באותו רגע לעצמם אלא הנציחו את ההיסטוריה היהודית לדורות הבאים.
כאשר העיירה עלתה בלהבות וברחובות היו גופות של הרוגים, לקח יוסקה מספר יהודים וביחד אספו את המתים והביאו אותם לקבר ישראל. כאשר בית הכנסת עלה באש הוא רץ לתוך הלהבות להציל את ספרי התורה.
כאשר הגרמנים הוליכו את היהודים אל מחוץ לעיירה, הם עברו דרך בית העלמין. יוסקה חזן הכריז שהוא לא ממשיך ללכת מכאן - הגרמנים ירו בו במקום. הוא נקבר בבית העלמין בקורוב.
יהי זכרו ברוך!
בשנת 1939, ביום הראשון למלחמה, חפרו יוסקה ומאיר שוחט מתחת החלון של בית הכנסת והטמינו שם ספר תהילים ופנקס בית העלמין . הם עמדו ושרטטו מפה. הוא קרא לבנו פנחס (אקרמן, כיום בקנדה) ופנחס הביא חבר, בן ציון טננבוים (בנו של ישראל משה). הראו להם את המקום שבו קברו את הספר והפנקס, ואמרו להם לשמור היטב על המקום הזה, חלילה וחס, לא לשכוח!
כך בפירוש אמרו שני היהודים. הם לא חשבו ודאגו באותו רגע לעצמם אלא הנציחו את ההיסטוריה היהודית לדורות הבאים.
כאשר העיירה עלתה בלהבות וברחובות היו גופות של הרוגים, לקח יוסקה מספר יהודים וביחד אספו את המתים והביאו אותם לקבר ישראל. כאשר בית הכנסת עלה באש הוא רץ לתוך הלהבות להציל את ספרי התורה.
כאשר הגרמנים הוליכו את היהודים אל מחוץ לעיירה, הם עברו דרך בית העלמין. יוסקה חזן הכריז שהוא לא ממשיך ללכת מכאן - הגרמנים ירו בו במקום. הוא נקבר בבית העלמין בקורוב.
יהי זכרו ברוך!
מאיר שוחט ובנו דוד, נספו
זה הסבא שלי . אבא שלי היה פנחס אקרמן והדודה שלי גולדה פוגלמן שכתבה סיפור ארוך בספר זה על החוויות שלה במלחמה כאשר היא חיה כנוצריה בוורשה.ביום שני הבא כ"ז אלול הוא היורצייט של אבי ז''ל וממש התרגשתי לראות את המאמר על האבא שלו מתורגם לעברית דווקא יכשיו
השבמחק