קודם כל היו להרשל כישרון מיוחד וכל שאר הנתונים להיות מספר סיפורים גדול. העיניים מלאות ההבעה, החיוך הקבוע על פניו, הקול הצלול והחם והפשטות שלו, כל אלה הפכו אותו למספר מעשיות מיוחד במינו. כל מעשיה קטנה ופשוטה הפכה בפיו למעשה אמנות. כל אחד ששמע מעשיה אחת מתוך האלפים שסיפר, לא ישכח זאת לעולם.
הרשל לא הכיר סיפורים עצובים. הוא סיפר רק סיפורים מלאי חיים, עליזים. הוא ביקר בארצות רבות, הוא נסע בכל רחבי רוסיה לאורך ולרוחב וצבר חוויות רבות בצבעים העשירים ביותר. מאחר והיה בטייגה של סיביר הצליח להגיע גם לסין . . , כמובן ביקר גם בארצות מערב אירופה. הרשל התעסק עם סינים, קוזאקים, קירגיזים ואפילו צרפתים, הוא היה בסכנות גדולות ואנחנו מקשיבים לו באימה. לא פלא, כמו אמן אמיתי, הרשל יצא מכל הסכנות בכבוד ואנחנו נשמנו לרווחה ובהקלה.
קרוב לוודאי שרוב המעשיות היו יותר דמיוניות מאשר אמיתיות, אבל מפיו של הרשל זה נשמע אמין ואנחנו האמנו לו בכל לבנו.
כך חלפו הימים, שנה הגיעה ושנה יצאה, חורף וקיץ, הרשל נמצא בכיכר השוק בין הדוכן של עלי הקצב, הדוכן של לוי יצחק או ליד החנות של יונה. עומדים במעגל, במרכז ניצב הרשל והוא מספר את סיפוריו המופלאים, סיפור רודף סיפור והוא מפסיק רק כאשר מזמינים אותו להעמיס שק כלשהו.
כולם אהבו את הרשל. אמנם עשירי העיר התביישו להיות ביחסים עם סבל, אבל גם הם רצו להצטרף למעגל השומעים של מעשיות הרשל.
האם גם ההתמקמות של הרשל בקורוב לא נשמעת כמו סיפור מעניין?
הרשל הגיע אלינו עם שלושה ילדים ואישה בוגרת בית ספר תיכון. הוא הביא עמו מרוסיה עושר גדול. הוא בעצם חזר לקורוב אותה עזב ביחד עם הוריו - כך סיפר.
בהגיעו לעיירה לא עבד ולא עשה דבר. הוא חי כמו גביר, ברוחב יד נתן נדבות יפות לנזקקים. לא עבר זמן רב ולהרשל לא נשאר לו גרוש על הנשמה. הוא אפילו נאלץ למכור רהיטים וחפצי בית בכדי לחיות. הוא הפך להיות עני שמזמינים אותו לארוחות שבת. אבל לא הייתה לו שום מטרה, הלכו וקנו לו חבל . . . זה לא מצא חן בעיני הרשל, הוא חבש את הקסקט מעל עיניו והידק את החבל על הז'קט הבלוי שלו. עכשיו הרשל הרגיש כמו דג במים. בכיכר השוק ובמקצועו כסבל הוא מצא את ייעודו. הוא התחיל לספר את מעשיותיו הדמיוניות. זו הייתה עבודת אמנות לו רק היו טורחים לכתוב אותן.
הרשל היה אהוב על כולם.
הוא היה יותר מקדוש, יותר מהרבה קדושי קורוב הנזכרים בספר יזכור זה. יש לציין ולכתוב גם על אחת מהדמויות המפוארות והאהובות, "הרשל הרוסי" היקר.
יהי זכרו ברוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה