אבי היה מלמד גם בקורוב וגם בורשה, בבית ספר בו לימדו גם פולנית, רוסית וחשבון וגם חומש עם פירוש רש"י וגמרא. יום אחד הציעו בוורשה לאבי תוספת של עשרה רובל, בתנאי שילמד את הילדים חומש-רש"י-גמרא ללא כובע, מאחר והתלמידים לומדים בראש גלוי.
אבי קיבל את ההצעה, שכן עשרה רובל היה חתיכת אוצר - אבל הוא העמיד תנאי, שהסכום ישולם לו זמן מה מראש. זה היה בזמן שבין פסח לסוכות או בין סוכות לפסח. הם הסכימו ואבי קיבל סכום של 185 רובל כמקדמה.
כאשר הגיע אבי לכיתת הלימוד, ראה את הילדים לומדים בראש גלוי. ואילו אבי חבש כיפה לראשו. החלו צעקות וקראו אותו לבוררות. אבי טען שאין לו סכסוך איתם והוא מוכן ללכת לרב ולקבל דין תורה. הרב אכן פסק, שמשה לא הבטיח ללמד בראש גלוי, הוא הבטיח לא ללמד עם כובע, כך הוא עשה ולכן אינו חייב להחזיר את המקדמה שקיבל. בבית הספר לא רצו יותר את אבא שלי כמורה באותו בית ספר. והוא חזר לקורוב בשנת 1910 והקים בית ספר למלמדים.
זמן קצר מאוד למדתי ב"חדר" של אבא שלי, הייתי חייב לפנות מקום לתלמיד אחר, זאת אומרת תשלום של חמישה רובל נוספים לאבא שלי. תשלום שכר המורה היה תלוי בכך שלאביו של התלמיד הייתה אפשרות ויכולת לשלם.
האמת שהייתי בנו של אבי, אבל בלימודי הגמרא נזקקתי לעזרה. העוזרים שלימדו אותי היו: משה ליטוואק (הוא חי היום בדטרויט ושמו מוריס סטאן) ומאיר טובס. מאיר לימד אותי רק בשבת מוקדם עם שחר. כאשר "אייזיק הצועק" היה מעיר אותנו מוקדם עם שחר, לעבודת הבורא או לקריאת תהילים, נהגתי לרוץ לביתו של מאיר וללכת איתו לבית המדרש ללמוד.
התחלתי בחנוכה וכשהגיע פסח סיימתי מסכת ביצה. רציתי לסיים המסכת למען אבי, כדי שלא יצטרך לשלם לעוזרים שישיה (שלוש קופיקות) או שלא יצטרך להיות בתענית בערב פסח, זה לא היה ממנהגו להוציא שישיה בחינם.
צריך לדעת ולהבין, איך הולכים לשכנים אחרי שהם הדליקו אש? רוב הזמן אבא שלי לקח גפרור וחילק אותו לשניים, כדי שאפשר יהיה להשתמש בו שוב להבערת אש!
ובכל זאת, לאבא שלי הייתה מספיק גאווה. כאשר שאול לוינסון הזמין אותו לקידוש בקבלת שבת, הוא סירב ולא רצה ללכת איתו. הוא כן הלך לקידוש אל חנא בטשן, מנדל וטשז',בייניש אקס או אל יקותיאל אקס. יקותיאל אקס הסביר שכדי שאבא יסכים להתארח בקבלת שבת, צריך להתפלל איתו באותו מניין. חנא באטשן, מנדל וטשז' ובייניש אקס התפללו עם אבא במניין השני בבית המדרש.
האם זה חטא להיות מחסידי מודז'יץ?
לחץ חזק הפעיל עלי אבא בעשרת ימי תשובה של שנת 1913, כאשר הוא הגיע ללובלין לר' אברהם אייגר ז"ל. הוא לקח אותי אל הרבי. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי מה קורה כאשר מגיעים לרב. הגבאי והשמש, מבקשים "דמי כניסה" (קוויטל גלט) ולאבא שלי לא היה כסף לשלם. הם לא הרשו לו להיכנס לרבי. אבא כמעט נכנע וביקש מהם לשקול מחדש את ההחלטה, הוא אמר להם שהוא והילד הקטן שלו (אני) נישן כל ימי ראש השנה בכניסה, כי אנחנו חייבים לראות את הרבי.
אבא שלי היה חסיד מודז'יץ והגבאי זרק לו שזה כמעט חטא. אבי ענה לו שמאז שהוא עבר לגור בקורוב הוא לא נסע אל הרבי ממודז'יץ. לפתע נשמעת לחישה חלשה, ואז לחישה מעט יותר חזקה. . . הגבאי קרא לשמש לפתוח את הדלת אל הרבי.
הרבי מלובלין עזר
אבי החזיק חזק בידי. רק נכנסנו לחדרו של הרבי, הוא הרים את עיניו. אבא הושיט ידו לשלום וגם אני לחצתי את ידו. הרבי מיד פנה לאבא (רבי אברהמ'לה הכיר את אבי מילדות) ואמר:
"משה'לה, אתה לא נוסע למודז'ץ, הא? כנראה שהבן הבכור שלך צריך להתגייס (האמת, אבא נסע לרבי מלובלין, כי אחי יעקב הרש, מאוחר יותר העורך של היומון "לובלינר טאגבלאט", הגיע לגיל גיוס). נו, אתה משה'לה לא היית מעולם לוחם, בעזרת השם יתברך גם הבן שלך ישתחרר מן הידיים של הגויים".
מימין לשמאל, עומדים: שרה גרוסמן, בעלה יעקב שר, משה ניסנבוים, יעקב לייזר גרוסמן, עוזר, יחזקאל ובנו, שרה ניסנבוים (בקנדה), יעקב ניסנבוים,פריינדל וסנה גרוסמן
יושבים: שרה ניימרק גרוסמן, בלה ניסנבוים שפירא, פרידה גרוסמן, חיה גרוסמן (רעייתו של יעקב לייזר), גיטל ופרל בנותיה של שרה, וולוול בנו של סנה
כולם מלבד שרה ניסנבוים נרצחו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה