מאת: בנימין ודינה פיינשמידט
בנימין ודינה הם ילדיהם של יעקב ודבורה (לבית גולדווסר) פיינשמידט. בזמן הבריחה של יהודי קורוב החביאו יעקב ודבורה את בנימין שלהם אצל שכן נוצרי. בנימין היה אז בן 11.
אחותו דינה'לה הוסתרה בצורה מאוד מוזרה:
הנוצרי מיכאל לובק, כמו גויים רבים אחרים, הסיע בהוראת הגרמנים, במהלך מסע הפינוי, את יהודי קורוב לקונסקובולה, משם הועברו להשמדה. אותו מיכאל לובק, כאשר חזר עם העגלה הריקה שלו החביא מתחת לקש בעגלה את דינה'לה פיינשמידט בת התשע.
גם האבא הצליח, בדרך לרכבת, לברוח ולחזור לקורוב. הוא עבד בגטו בביתו של חיים רוזן, עד החיסול של הגטו והמשלוח האחרון של היהודים מקורוב. הוא יצא לחפש את בנימין ודינה, ונורה יחד עם כל שאר היהודים בזמן החיפוש. תוך כדי הירי על היהודים הצליחו שני הילדים להימלט.
מי שניצל, זמן מה לפני כן, היה אחיהם הגדול מנדל, אך הוא נתפס על ידי פולנים, שמסרו אותו לגרמנים והם ירו בו.
אחרי שמנדל נרצח, ברחו השניים לכפר קרופי, שם הגיעו אל איכרים מכרים, אשר החביאו אותם בבונקר בשדות, ביחד עם יהודים נוספים מקורוב. זה היה בחודש פברואר 1943.
אחותו דינה'לה הוסתרה בצורה מאוד מוזרה:
הנוצרי מיכאל לובק, כמו גויים רבים אחרים, הסיע בהוראת הגרמנים, במהלך מסע הפינוי, את יהודי קורוב לקונסקובולה, משם הועברו להשמדה. אותו מיכאל לובק, כאשר חזר עם העגלה הריקה שלו החביא מתחת לקש בעגלה את דינה'לה פיינשמידט בת התשע.
גם האבא הצליח, בדרך לרכבת, לברוח ולחזור לקורוב. הוא עבד בגטו בביתו של חיים רוזן, עד החיסול של הגטו והמשלוח האחרון של היהודים מקורוב. הוא יצא לחפש את בנימין ודינה, ונורה יחד עם כל שאר היהודים בזמן החיפוש. תוך כדי הירי על היהודים הצליחו שני הילדים להימלט.
מי שניצל, זמן מה לפני כן, היה אחיהם הגדול מנדל, אך הוא נתפס על ידי פולנים, שמסרו אותו לגרמנים והם ירו בו.
אחרי שמנדל נרצח, ברחו השניים לכפר קרופי, שם הגיעו אל איכרים מכרים, אשר החביאו אותם בבונקר בשדות, ביחד עם יהודים נוספים מקורוב. זה היה בחודש פברואר 1943.
דינה ובנימין פיינשמידט, נמלטו מפולין
לאחר מספר שבועות בבונקר, הם פנו אלינו ודרשו כסף. הם לקחו את כל הכסף שהיה עלינו, אבל אנחנו פחדנו להישאר שם. האיכר המכר של אבא שלנו הציע שנעבור לכפר קלודה, לאיכר יוזף פצ'ק. שם נשארנו, תמורת סכום מסוים, כל החורף. כסף השגנו ממכירת מעט הרכוש, שהורינו החביאו אצל איכרים מכרים.
נאלצנו לחתום לאיכר שכאשר יגמר הכסף הוא יעביר אותנו לכפר אחר, רחוק יותר. אותו איכר לא ידע שאנחנו יהודים.
היינו באותו כפר זמן רב, עד אשר הגיעו הרוסים. שנינו ברחנו משם ללובלין ונכנסנו לבית יתומים ביחד עם ילדים נוספים שניצלו. ביניהם קבוצת ילדים ממיידנק אשר הגרמנים לא הספיקו להרוג. שם פגשנו את נכדתו של שלום רבס (גולדברג), הילדה סבצ'ה.
בבית היתומים היהודי בלובלין, התחנכנו והחדירו בנו את האהבה והכמיהה לארץ ישראל. כל הקבוצה שלנו רצתה לעלות לארץ ישראל. זמן קצר לאחר מכן, כל הקבוצה שלנו הצליחה לעזוב את פולין ודרך גרמניה הגענו לקפריסין.
בחודש דצמבר 1947 עליתי לארץ. אחותי הגיעה קצת אחרי עם הכרזת מדינת ישראל.
היום אני חי בקיבוץ מענית בשרון ואחותי דינה בקיבוץ ברעם בגליל העליון.
נאלצנו לחתום לאיכר שכאשר יגמר הכסף הוא יעביר אותנו לכפר אחר, רחוק יותר. אותו איכר לא ידע שאנחנו יהודים.
היינו באותו כפר זמן רב, עד אשר הגיעו הרוסים. שנינו ברחנו משם ללובלין ונכנסנו לבית יתומים ביחד עם ילדים נוספים שניצלו. ביניהם קבוצת ילדים ממיידנק אשר הגרמנים לא הספיקו להרוג. שם פגשנו את נכדתו של שלום רבס (גולדברג), הילדה סבצ'ה.
בבית היתומים היהודי בלובלין, התחנכנו והחדירו בנו את האהבה והכמיהה לארץ ישראל. כל הקבוצה שלנו רצתה לעלות לארץ ישראל. זמן קצר לאחר מכן, כל הקבוצה שלנו הצליחה לעזוב את פולין ודרך גרמניה הגענו לקפריסין.
בחודש דצמבר 1947 עליתי לארץ. אחותי הגיעה קצת אחרי עם הכרזת מדינת ישראל.
היום אני חי בקיבוץ מענית בשרון ואחותי דינה בקיבוץ ברעם בגליל העליון.
דינה ובנימין בקיבוץ
------------------------------תוספת לספר------------------------------
מנהלת בית היתומים היהודי, אננה נתנבלוט, כותבת בפרק של השנתון "קול לובלין", בשנת 2010 את זכרונותיה:
- בתמונה בדף 33, ילדי בית היתומים עם המנהלת במרכז, לפי הכיתוב ידה מונחת על כתפו של בנימין פיינשמידט, ראש ועד הילדים.
- בתמונה בדף 36, קבוצת הבנות, ביניהן גם דינה פיינשמידט.
- בתמונה בדף 38, קבוצת הבנים, ביניהם גם בנימין פיינשמידט.
תמונות ומידע נוסף
*****
עדכון מיום 11-11-2024:
בנימין שינה את שם משפחתו ליפעת. התחתן בקיבוץ מענית עם לאה, אשר נפטרה בתחילת שנה זו. דברים לזכרה בקישור:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה