מאת: חיים יוסף בריצמן, פריז, צרפת
הוא הגיע מהעיירה ריקי, בן לאב שהיה בעל מלאכה. הוא למד בעיירה קוז'ניץ ובהיותו בן שמונה עשרה קיבל היתר הוראה. הוא היה מאנשי החצר של המגיד מקוז'ניץ ז"ל. אבי היה משוכנע, שהמגיד עם קשריו ידאג שלא יגויס לצבא.
הוא הגיע לקורוב כחתנו של יעקב שניידרמן בשנת 1904. מהר מאוד מצא חן בעיני בחורי בית המדרש, הפך למבקר תדיר אצל הרב הזקן וגם התיידד עם מורה ההוראה יעקב מאטיס.
אבא שלי הרגיש חנוק בעיירה הקטנה. דרך המגיד מקוז'ניץ הוא הומלץ להיות מלמד ומחנך לשני בניו של הרבי מגרודז'יסק. חצר הרבי באותם ימים, התפארה בהיקף הגדול שלה ובמובן מסוים במעט מודרניזם שנהג בה. כל שבת הגיע קהל רב מורשה ביניהם גם סוחרים עשירים. הם שמעו על לימודי התורה השלובים עם עניינים כלל עולמיים.
בשנת 1910 עזב אבינו את גרודז'יסק, הוא נסע לורשה ללמוד עם כמה חסידים עשירים, אשר למדו שם באוניברסיטה. אבא למד איתם תלמוד.
אבא שלנו היה חובב ציון. הוא היה חסיד של עבודה גופנית. לאחד החסידים, מכר שלו, היה מפעל לייצור מגבעות קש, שם למד אבי את המקצוע וגם עבד שם מעט.
בגלל אמונתו החסידית הרבו להעליב אותו. העליבו אותו העובדים במפעל, הם לא האמינו שאם תפרוץ שביתה הוא יתמוך בעובדים. הוא עזב את עבודתו במפעל וחזר להיות מלמד. מאוחר יותר הוא התחרט על כך כל חייו.
הרבי מגרודז'יסק הציע לו תפקיד של רב בקהילה גדולה, אבל אבינו סירב באופן חד משמעי. הוא היה חסיד קנאי של יושר והוא חשש, כרב קהילה, לא למעוד ולו במעט ביושרו.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזרנו לקורוב. אבא לימד כל יום שיעור גמרא לילדי בר מצווה בבית המדרש. מדי שבת אחר הצהרים הוא לימד בעלי מלאכה, אשר אהבו אותו מאוד, כי הוא דיבר איתם בלשונם. את הסוגיות הקשות ביותר הוא הסביר בכזאת קלות ופשטות שהם הבינו מיד. מספר בעלי המלאכה שבאו ללמוד על שולחנו, הלך וגדל משבת לשבת. הם התייחסו אליו ביראת כבוד ובאהבה. הם אהבו אותו בגלל יושרו - עם יושר אפשר להיכנס לעולמות הגבוהים ביותר - הוא נהג לחזור פעמים רבות בפניהם.
אחרי המלחמה הוא נסע בחזרה לורשה. קיבל שוב "שעות". הוא הכין את בנו של קירשנבאום כדי שיתקבל לבית הספר לרבנות של פרנקפורט. תלמידו השני של אבא היה נכדו של הרבי מבעלז.
את הערבים בילה בלימודים אבל רק עם הרבי מגרודז'יסק. אבא חלה באסתמה. לאוויר הרע והדחוס בתוך השטיבלים, במרתפים בהם שהה זמן רב מחייו, היה חלק לא קטן במחלתו זו.
בשנת 1933 הוא חזר לקורוב. לימד שם ילדים. עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, אחרי הפצצת העיירה, נסע עם כל בני ביתו לעיירה ריקי. בחודש מרץ 1942 הלך לעולמו, כמה שבועות לפני שהנאצים שלחו את כל המשפחה ורצחו אותם במיידנק.
הוא הגיע לקורוב כחתנו של יעקב שניידרמן בשנת 1904. מהר מאוד מצא חן בעיני בחורי בית המדרש, הפך למבקר תדיר אצל הרב הזקן וגם התיידד עם מורה ההוראה יעקב מאטיס.
אבא שלי הרגיש חנוק בעיירה הקטנה. דרך המגיד מקוז'ניץ הוא הומלץ להיות מלמד ומחנך לשני בניו של הרבי מגרודז'יסק. חצר הרבי באותם ימים, התפארה בהיקף הגדול שלה ובמובן מסוים במעט מודרניזם שנהג בה. כל שבת הגיע קהל רב מורשה ביניהם גם סוחרים עשירים. הם שמעו על לימודי התורה השלובים עם עניינים כלל עולמיים.
בשנת 1910 עזב אבינו את גרודז'יסק, הוא נסע לורשה ללמוד עם כמה חסידים עשירים, אשר למדו שם באוניברסיטה. אבא למד איתם תלמוד.
אבא שלנו היה חובב ציון. הוא היה חסיד של עבודה גופנית. לאחד החסידים, מכר שלו, היה מפעל לייצור מגבעות קש, שם למד אבי את המקצוע וגם עבד שם מעט.
בגלל אמונתו החסידית הרבו להעליב אותו. העליבו אותו העובדים במפעל, הם לא האמינו שאם תפרוץ שביתה הוא יתמוך בעובדים. הוא עזב את עבודתו במפעל וחזר להיות מלמד. מאוחר יותר הוא התחרט על כך כל חייו.
הרבי מגרודז'יסק הציע לו תפקיד של רב בקהילה גדולה, אבל אבינו סירב באופן חד משמעי. הוא היה חסיד קנאי של יושר והוא חשש, כרב קהילה, לא למעוד ולו במעט ביושרו.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזרנו לקורוב. אבא לימד כל יום שיעור גמרא לילדי בר מצווה בבית המדרש. מדי שבת אחר הצהרים הוא לימד בעלי מלאכה, אשר אהבו אותו מאוד, כי הוא דיבר איתם בלשונם. את הסוגיות הקשות ביותר הוא הסביר בכזאת קלות ופשטות שהם הבינו מיד. מספר בעלי המלאכה שבאו ללמוד על שולחנו, הלך וגדל משבת לשבת. הם התייחסו אליו ביראת כבוד ובאהבה. הם אהבו אותו בגלל יושרו - עם יושר אפשר להיכנס לעולמות הגבוהים ביותר - הוא נהג לחזור פעמים רבות בפניהם.
אחרי המלחמה הוא נסע בחזרה לורשה. קיבל שוב "שעות". הוא הכין את בנו של קירשנבאום כדי שיתקבל לבית הספר לרבנות של פרנקפורט. תלמידו השני של אבא היה נכדו של הרבי מבעלז.
את הערבים בילה בלימודים אבל רק עם הרבי מגרודז'יסק. אבא חלה באסתמה. לאוויר הרע והדחוס בתוך השטיבלים, במרתפים בהם שהה זמן רב מחייו, היה חלק לא קטן במחלתו זו.
בשנת 1933 הוא חזר לקורוב. לימד שם ילדים. עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, אחרי הפצצת העיירה, נסע עם כל בני ביתו לעיירה ריקי. בחודש מרץ 1942 הלך לעולמו, כמה שבועות לפני שהנאצים שלחו את כל המשפחה ורצחו אותם במיידנק.
אברהם לייב בריצמן ז"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה