דבר העורכים:
ד.א. ניימרק הוא עיתונאי מוכר וידוע. לפני המלחמה הוא כתב בפולין בבטאון "פאלקסצייטונג" ולאחר המלחמה - בעיתונים "פארווערטס" ו"וועקער" בניו יורק.
ד.א. ניימרק הוא סוציאליסט יהודי, חם ועממי.
*******
אבי ר' משה מרדכי ניימרק ע"ה, נולד בקורוב לפני תשעים וחמש שנים בערך. הוריו היו צבי ושרה ע"ה. גם הוריו וגם הורי הוריו חיו וכנראה גם נולדו בקורוב. את הוריו של אבי לא הכרתי, הם נפטרו לפני שנולדתי. אנחנו גרנו בעיירה שדלץ שם גם נולדתי.
אבי גדל בקורוב, למד שם בחדר ובבתי מדרש וגדל להיות ידען גדול בתורה עם חוכמת חיים.
שידכו אותו עם בת העיירה שדלץ. איך נוצר שידוך כזה בין קורוב לשדלץ כאשר המרחק ביניהן הוא מרחק רב במיוחד בתנאים של אותם ימים - קשה לדעת. כנראה שמי שהיה מעורב בשידוך הזה, היה הרבי מקוצק. אבי כמו הוריו השתייכו לחסידות קוצק.
חלק גדול מחייו, בערך ארבעים שנה, חי אבי בשדלץ. אולם תמיד דיבר על ילדותו בעיר הולדתו קורוב.
קורוב לא הייתה בשבילו עיירה קטנה וזניחה במחוז לובלין, אלא עיר ואם בישראל, עיר שהוציאה מתוכה לומדים גדולים, רבנים וגאונים.
אבא שלי הביא איתו את הלומדים הגדולים מקורוב. הוא היה בקי בתלמוד, במפרשים ובפוסקים. הוא מעולם לא חשב על כהונת רבנות למרות שבקלות יכול היה להיות רב. הוא היה יותר מדי עניו וצנוע לקבל על עצמו תפקיד זה.
במשך זמן רב עסק במסחר, למרות שלא זכה להצלחה גדולה. הוא עבר לעסוק בדברים אחרים ולבסוף הפך להיות "מלמד" לבחורים צעירים בבית המדרש, אותם לימד גמרא ומפרשים.
אבי היה יהודי מאוד שמרן, הוא היה מאוד דתי, אבל לא פנאטי בטירוף. הוא הצטיין במיוחד באהבת ישראל שלו. בנוסף על כך, הוא מעולם לא אמר מילה רעה על יהודי גם כאשר היה רע ובלתי נסבל.
פעם הוא הלווה סכום כסף מסוים ליהודי. היהודי הבטיח לו, לפרוע את החוב תוך תקופה מסוימת, בה לא עמד. אמא, אסתר רחל ע"ה, ביקשה ממנו ללכת אל היהודי ולגבות את החוב.
וכך ענה לה אבא:
"כנראה אין לו כסף, אם היה לו הוא היה לבד מחזיר לי. למה אני צריך לבייש יהודי? . . ."
לבייש יהודי על מעשיו נחשבה אצלו כעבירה גדולה.
הרבה פעמים הייתי רוצה שאוכל לקבל לפחות חלק קטן מאהבת ישראל שהייתה לאבי.
זוהי מתנה גדולה שכל אחד היה רוצה לזכות בה.
אבא שלי נפטר בגיל חמישים ותשע, בי' בשבט תרע"ח (1918) בעיירה שדלץ, שם גם נקבר.
אמא שלי, אסתר רחל, המשיכה לחיות עד מלחמת העולם השניה, היא נספתה על קידוש השם בגטו ורשה בידי הרוצחים הגרמנים, ימח שמם.
פעמיים בחיי ביקרתי בקורוב. בפעם הראשונה ממש לפני מלחמת העולם הראשונה. זו הייתה עונת הסתיו וכל העיירה הייתה מלאה עלים שנשרו מן העצים. אנשים באמת היו צריכים "לאזור חלציהם", כדי לחצות את הרחוב. אני זוכר מעט מאוד מהביקור הראשון בעיר הולדתו של אבי. דבר אחד אני זוכר, את קולו של השמש מעיר אותנו מוקדם בבוקר בקריאה: יהודים, קומו לעבודת הבורא . . .
בשדלץ הנחשבת לעיר גדולה, לא היו דברים כאלה. קריאת השמש מוקדם בבוקר הייתה בשבילי חוויה שאני זוכר עד היום.
את הביקור השני בקורוב עשיתי כאשר הייתי בן שלושים. זאת הייתה כבר עיירה אחרת. גם מבחינה חיצונית העיירה נראתה אחרת, היו בה כבר מדרכות ורחובות מרוצפים.
נדהמתי מהחיים הרוחניים האינטנסיביים והעזים בעיירה. המקום תוסס מחיי תרבות יהודית. נדמה היה כאילו כל המעיינות הרוחניים, שנעצרו שנים רבות, נפתחו לפתע והציפו את העיירה, שבה היו, בודאי, לא יותר מחמשת אלפים יהודים. לפי האינטנסיביות וההיקף של העשייה התרבותית ושל הפעילות המפלגתית ניתן היה להתרשם שגרים כאן יותר ממאה אלף יהודים.
בקורוב, כמו בכל הערים והעיירות בפולין, החיים הכלכליים של היהודים היו קשים. האנטישמיות הפולנית גזלה את פרוסת הלחם מפיהם, אבל, ככל שהעוני היה קשה כך החיים הרוחניים פרחו.
בביקור השני שלי הייתי בבית העיריה של העיירה, כי הייתי צריך לקבל מסמך מסויים. המזכירה הוציאה ספר עבה עם דפים מלאים באותיות צפופות. הספר היה כתוב בשתי שפות פולנית ורוסית. תוך כדי דפדוף בספר, הבנתי שמשפחתי התיישבה בקורוב לפני זמן רב, לפני למעלה ממאתיים שנה. המשפחה התפצלה בכל העיירה כך שחלק גדול מהתושבים היו קרובי משפחה שלי.
אני חושב שהשם "ניימרק" נגזר משם המקום, כי אבות אבותי גרו ברובע בעיירה שנקרא "נאווי רינעק" (השוק החדש).
היום קורוב היהודית איננה. גורלה היה כגורל כל הקהילות היהודיות הקדושות, דמה נשפך בידי עם הרוצחים הגרמני.
מזלו של אבי היה שלא היה חלק מהחורבן היהודי הגדול. כאשר הוא הלך לעולמו בשנת 1918, נראה היה שאור גדול מאיר על העולם ושהשמש תזרח גם על העולם היהודי.
הגיע חושך גדול עלינו.
כאשר הבאנו את אבי לקבורה בבית העלמין בשדלץ, עמדו ליד הקבר ששת בניו ושלוש בנותיו.
ארבעה מששת הבנים מצאו את מותם במשרפות הגאז, החמישי מת ברוסיה והשישי, המבוגר, כותב שורות אלו מדם ליבו. הוא נותר בחיים אבל כל משפחתו, אישה ושלושה ילדים, כלה ונכד, כולם נרצחו.
אני נשארתי בחיים לבד כדי להתאבל על האסון.
אני הגבר ראה עני בשבט עברתו . . .
#######
אנשי קורוב בלוס אנג'לס
בשורה השניה משמאל לימין: בלה לבר (אשת מכל זלמן), לואיס זיגלבוים ורעייתו שיינדל איטה, יעקב קוטלר ורעייתו רעיה, יצחק ויצמן, פאני ובריש זלצמן
בשורה השלישית משמאל לימין: מינדל שר, ירמיהו פרידמכר ורעייתו גרטרוד, הרשל קוטלר ורעייתו חיה טובה, גרשון ויידה ורעייתו שרה, נח זילברינג ורעייתו בינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה