דבר העורכים:
נולד בלובלין בשנת 1913 (א' סיון תרע"ג), להוריו שלום ורבקה גרנטשטיין (האב נולד בקורוב לשמואל ורחל גרנטשטיין, הסב שמואל היה בנו של ר' דוד, ור' דוד היה בנו ר' שמואל מקורוב, תלמידו של "החוזה מלובלין").
עד גיל 18-19 ישב ולמד בישיבות ובבתי מדרש, יותר מאוחר החל ללמוד לימודי חול ובמשך ארבע שנים סיים לימודי חטיבת ביניים.
הפרסום הראשון שלו היה ביומון "דאס יידישע טאגבלאט" בורשה. באותו זמן פרסם גם בעיתון "דער יידישער ארבעטער" בלודז', של ארגון פועלי אגודת ישראל. כמו כן תמונות ומיניאטורות ב"לאדזער פאלקסבלאט".
בשנות המלחמה - היה פרטיזן ביערות, בבריגדה של מרשל רוקוסובסקי במשך חמישה וחצי חודשים. תיאר את התקופה בספר "רציתי לחיות" שיצא לאור בפריז בשנת 1950. הספר ראה אור בעברית בשם "יהודי ביער" בהוצאת "מורשת".
פרסם בעברית מזמן לזמן בעיתונים "הצופה", "שערים", "זמנים" ואחרים.
עלה לארץ מפריז עם אשתו וילדיו בשנת 1950 וגר בשיכון העולים בצרון ליד גבעת רמב"ם.
*******
למען האמת, אני כבר לא זוכר את העיירה כל כך טוב. הייתי שם בסך הכל פעם או פעמיים. נלקחתי לקורוב על ידי בני משפחה אשר גרו שם בצריפי עץ עם גגות נמוכים. הבתים היו כמו "חוות", מסביב ובכל מקום, היו אורוות ורפתות, בחצר הסתובבו תרנגולות ותרנגולים, עגלים ועזים עם זקן. עיירה קטנה. אני זוכר, כאשר באמצע הלילה, עמדתי בסמטה קטנה מאוד בקורוב, הסתכלתי סביבי ונזכרתי במה שאבי, עליו השלום (נרצח יחד עם כל המשפחה על ידי הגרמנים), נהג לספר לי על סבא רבא שלו, רבי שמואל מקורוב זצ"ל, תלמידו של החוזה מלובלין, מעשיות אשר מגיל צעיר נחקקו אצלי בזיכרון ובלב וכך הייתה קורוב העיירה שלי. כבר אז, כנער ישיבה צעיר, גם אני נטרתי טינה לקורוב, בגלל המחלוקת שהייתה לה, לפני עשרות רבות של שנים עם סבא רבא שלי רבי שמואל, שהחליט בעצמו להיות ה"מנהיג", לאחר הסתלקותו של הרבי מלובלין. . .
ומעשה שהיה - לפי סיפורו של אבא - כך היה:
ר' שמואל, סבא שלי, החל להנהיג "טיש" בקורוב. הוא היה איש מוסרי ורדף צדק, הוא לא אהב שישפטו אותו, אבל בגלל מעשיו אנשים נענשו. רבים לא סבלו אותו בגלל ההלשנות שלו ועשו לו צרות רבות. פעם אחת בשבת בערב, לאחר ההבדלה, אנשים לקחו וגירשו אותו מהעיירה. באותו זמן, הסבא - כך סיפר לי אבא - עצר בקצה העיירה והתחיל לצעוק:
"קורוב בוערת! . . . קורוב בוערת! . . ."
אכן פרצה שריפה וקורוב החלה לבעור, על הטוב ועל הרע שבה. קורוב אשר היכרתי לא חזרה להיות כפי שהייתה, העיירה נהרסה כולה והבתים לא נבנו מחדש כבעבר . . .
אני זוכר: באותו זמן עדיין לא טבלתי את העט שלי בדיו, אבל בכל זאת, כשהלכתי באותו ערב בקורוב בסמטאות הרדומות למחצה, בין האנשים העניים והעייפים, עדיין הסתכלתי סביבי כאילו רציתי לחפש את עקבותיו של סבא שלי, הסבא הגולה, שמאז אותה מוצאי שבת קיבל על עצמו לסבול גלות, לאבד את עצמו בנכר, להיות נע ונד (ר' שמואל איש קורוב נפטר בעיר ונגרוב, בפסח שני. ביום השנה למותו רבים מגיעים לפקוד את קברו).
בביתנו דברו עליו רבות, סיפרו מעשיות רבות על סבא רבי שמואל איש קורוב. רבות נכתב עליו בספרי הרבנים החסידיים וזיכרונות רבים סופרו מאז ועד היום מאבות לילדים ומהילדים לילדיהם, סיפורים שעברו מדור לדור. בדבר אחד אני בטוח - הוא היה יהודי גדול ר' שמואל, צדיק - מסתבר שכדי להיות צדיק אדם חייב להיות עני ולחיות חיי דוחק. אכן, האיש חי בבית עני מאוד ולפעמים סבל מחרפת רעב - כל הסימנים האמיתיים לבית של צדיק!.
גם על בנו של רבי שמואל, רבי דוד "חסיד" כפי שהוא נקרא, נהג אבי, עליו השלום, והרגיש צורך לספר, אספר כאן רק פרט אחד:
סבי, ר' דוד, הגיע לגיל שבעים. יום אחד מצא את עצמו בעיירה וורקא, אצל איש וורקא הזקן, ר' יצחק קליש זצ"ל. ר' דוד חסיד החליט לנסוע לורקא כי הוא עדיין רצה לגדל דור. מסתבר שר' יצחק מוורקא נתן את הסכמתו. ר' דוד נכנס לבית הכנסת, עשה היכרות עם השמש, התיידד איתו וסיפר לו בסוד "מי ומה קורה". השמש התחיל להתלוצץ על ה"עניין", אבל מאוחר יותר כאשר נודע לו במי מדובר הוא התחיל לעזור לו בדבר. הסבא ערך חתונה עם צעירונת מהשוק ובמזל טוב נולד בן זכר . . . הדוד של אבא שלי . . .
לאחר זאת נפטר סבי ובנו בן השלוש עבר לחיות בביתו של ר' יצחק איש וורקא ז"ל. בראש השנה הגיע יהודי חסיד מקורוב לביקור בוורקא. במשך כל החג דיבר הרבי על כך, שיש לו שידוך יקר וטוב לבתו. החסיד נבהל והשתומם, מה שייך? בתו רחל'ה עדיין לא בת שלוש . . אבל הרבי לא הפסיק ולא אמר דבר, רק הזמין אותו לבקר בחג סוכות ונתן לו שעון זהב מתנה מהחתן . . .
מה אתם חושבים? האם החסיד מקורוב שינה את דעתו? בהיותו בן שלוש, בנו של סבא שלי, דודו היתום של אבי, הפך להיות חתן. לקראת בר המצווה שלו הוא התחתן עם הכלה מקורוב . . . עברו כמה שנים ודוד של אבי, ר' שמואל, נסע לעיר אלכסנדר, היה ל"בעל שחרית" ב"ישמח ישראל" ונהייה "ואלד-שרייבער" (סופר יער) . . .
. . .לפעמים אני נזכר בכל הערים והעיירות אליהן הייתי קשור בחיי עד שהגיע החורבן, אני יודע שהן לא קיימות יותר, הן נהרסו על ידי הגויים הרוצחים, ביניהן גם העיירה קורוב. אני יודע שדם יהודי כיסה את השדות, אנשים תמימים נרצחו שם והיום הגויים מבלים ואוכלים שם ולאף אחד לא איכפת . . .
אנשי קורוב בישראל
יושבים מימין לשמאל: ברוך בלנקרויט, אברהם רוזנשפיר, לייביש רכלסמן, לייזר טייטלבוים, ניכה טייטלבוים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה