אני מסתובב ברחובות ניו יורק ואני מהרהר,
כמה עלה לי הכרטיס לכאן?
דרך בונקרים, תעלות ותנורים של מוות,
במשך שנים של ייאוש ושבועות ללא לחם,
השדות כולם זרועים בדם ובעצמות,
הדרכים רטובות מדמעות של אמהות.
שדה זרוע וגדל בקברים,
האם אני בן מזל, פחדן, גיבור?
אני מחפש בעיניים ונוגע ביד,
רק קברים וחורבות, עצמות שנשרפות.
מקורוב, ורשה, וילנה, אודסה –
המדרגה – זה גרדום, השני – גופה.
אני מסתובב ברחובות ניו יורק ואני מהרהר,
כמה עלה לי הכרטיס לכאן?
לזכר הקדושים
אנחנו שותקים לרגע,
בשקט אני שומע את המהומה
ורוחה מדמם.
אני מרגיש רוח קרה נושבת
ושומע צעדים מוכרים,
תראה, תראה - המתים
צועדים בינינו.
הם מגיעים מכל צד,
כמה גדול מספרם!
אני מת באותו רגע –
שש מיליון פעמים.
והם - הם חיים שוב,
גם שש מיליון פעמים,
ההורים שלי, האחים
מעמק העצמות העמוק.
הם עומדים מלפנים,
מאחור, ימין ושמאל,
אנחנו הופכים לשלהם
בחושך, טבעת מתה.
הטבעת נעשית קטנה וחזקה,
אנחנו לא יכולים לצאת -
מי מהיהודים באמת חי -
ומי הוא סתם זועם?
המתים אינם עוד צללים,
ספוגים בגז בייסורים גדולים,
הם נושמים עם הנשימה שלנו
איך עכשיו נשמור על כך.
הם מחפשים, הם מסתכלים, במיוחד
לתוך הפנים של כל אחד,
מצאתי? האם קרה פלא? -
קרוב משפחה או חבר?
רובם כבר לא מוצאים כאן אף אחד
מכל הקרובים להם
על מי הם יכלו להתאבל כראוי,
עם דמעה יקרה מכל.
לפחות תדרוש נקמה מהעולם
על דמם הקדוש -
אז בואו נזכור אותם כאן עכשיו,
ונכבד אותם בדקה הזו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה