היה זה חורף קשה, כפור נורא, ופרנסות - זעומות. כאשר היה קר גם בבית המדרש, היה רק תנור אחד לצורכי חימום. כל העניים התווכחו ביניהם מי צריך לישון קרוב יותר לתנור.
המדרשניקים, באי בית המדרש הקבועים, שישבו ולמדו, היו מוטרדים מהטענות ומחילוקי הדעות. הם היו צריכים להיות מעורבים, להחליק את העניינים ולתת את המקומות הטובים יותר למבוגרים יותר. וברגע שהעניים כבר הסתדרו ביניהם, הלכו לישון, התחילה נחירה, נחירה, ואפילו בנוסף לזה, תסלחו לי, תסלחו לי, היו ריחות רעים….
עניין אחר היה לקחת הביתה את האורחים האלה ללילות שישי ושבתות. לאחר התפילות היו האורחים מסתדרים ליד דלתות בית הכנסת ובית המדרש וגם בשטיבלך החסידי, הם המתינו שייקחו אותם לביתו של מישהו כאורח. היו מקרים שאחד או שניים מהאורחים האלה נשארו מאחור, כי לא היה מי שייקח אותם לביתו. במקרה כזה, המשימה לטפל בהם הפכה להיות של אבי. כאשר יצא ללכת הביתה מהקוצק שטיבל, עצר בבית המדרש, העיף מבט חטוף ואם היו אורחים שנשארו מאחור, לקח אחד מהם איתו הביתה, אך לא יצא לפני שדאג שיטפלו גם בכל האחרים. בגלל זה, לא פעם קרה שאבי היה חוזר הביתה די מאוחר. אמא שלי אמרה לו פעם:
"למה אתה חוזר הביתה כל כך מאוחר, כל כך הרבה פעמים, עסוק עד הרגע האחרון בטיפול באורחים, אתה מביא אותם לבתים שלא הכינו את עצמם לאורחים. לא עדיף שתטפל בזה ביום חמישי בערב או שישי בבוקר?"
אחרי אותה שבת, אבי התחיל לרשום רשימה של בעלי בית טובים, של עובדים ובמיוחד אלה שחש קשר הדוק יותר (כל שבת הוא היה בעל קורא בתורה בבית הכנסת), הוא שוחח איתם על כך שצריך לטפל באורחים כדי שלא יתביישו בעיקר באלה שלא נשארים ליד הדלת לעתים קרובות ולא אוכלים כלום. אחת ולתמיד, היה צריך לארגן את הדברים. וזה בעצם מה שנעשה.
כמו בטלגרף, עברה השמועה בין העניים באזורים הסמוכים, לכך, שבקורוב הם כבר לא צריכים לעמוד ליד הדלת, שכל אורח מטופל על ידי בעל בית כמארח. הדבר היחיד היה, שהם היו צריכים להגיע לעיר לפני שישי אחר הצהריים. אבל אם אכן קרה שאדם עני הגיע לעיירה מאוחר יותר בערב, אבי היה מארח וגם אורח זה טופל. לא רק העניים, אלא גם המארחים היו מרוצים מהמערכת החדשה הזו. הם ידעו קודם שיהיה להם אורח, ואז המארחת תדע להכין יותר.
היו זמנים שבהם היו מעט מבקרים בשבת, ולמארחים היו טענות שהגיע תורם באותה שבת, והם לא קיבלו שום אורח.
היו מספיק קבצנים חכמים שכבר ידעו איזה בעלי בית מגישים ארוחה טעימה יותר, והם כבר התחילו לבחור שהם רוצים ללכת למשפחת ריצר, ללייזר הרש קניג, לישראל זמדמר, למנדל מולייס, לברל היטלמן, לשייע האופה או לישראל גוז'צ'נסקי.
גם נושא השינה טופל נכון. בכל יום שישי הם שלחו בעל בית עם קופסה כדי לאסוף כספים עבור "הכנסת אורחים". עם הכספים האלה הם קנו מזרונים, שמיכות, עצים לחימום, אפילו שכרו אדם שינקה את המקום בו הם ישנו.
כאשר יידל בריק היה יושב ראש הקהילה, הם ייעדו שני בתים ומרחצאות, שבהם התגורר הרצקה בדר. את כל זה עשו על מנת שהעניים לא יישנו עוד על הספסלים והשולחנות הקשים בבית המדרש. זה גם יהיה כדי שהמקום הקדוש לא יחולל בוויכוחים או בריחות רעים.
ככה זה עבד עד שמגפת היטלר הרסה את הכל ואת כולם – האורחים ובעלי הבתים ובית הכנסת והבתים – חורבן בלי שום מצבות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה