ארגון "צעירי אגודת ישראל" נוסד בקורוב מאוחר יותר מכל הארגונים האחרים, זאת משום שהחסידים הנלהבים וכן החוקרים שלא נסעו לאדמו"ר היו נגד יצירת כזה ארגון. הם חשבו שזה יקרע את הצעירים מבית התפילה ומהלימודים. התברר שזה הפוך ממה שבעבר משך צעירים אחרים מבתי התפילה. מהצעירים של קורוב, שהיו מפוזרים בישיבות פולניות מפורסמות, הגיעו ידיעות על "התקלקלות".
ישראל פרוסט, שלא נולד בקורוב, חי בקורוב באותה תקופה. הוא חי עם סבתו, אטל בתה של נחמיה.
בזכות יוזמתו נקרא דיון של פעילים וותיקים ושל צעירים יותר. בין הוותיקים שנטלו חלק היו: פסח שניאור חתנו של האדמו"ר מסוקולובר, מוטל זילברבלום חתנו של איצ'ה שניאור, נח לרמן, שעיה אלטמן, ישראל גושיצ'נסקי, יעקב ברוך ויזנקלור והרב דוד קירשנבאום, כעת בקנדה.
הרב דוד קירשנבאום (לונדון - קנדה), בנו של יוסל השוחט, מייסד שותף של "צעירי אגודת ישראל" בקורוב
ישראל לרמן (לימים היה חתן של גרוולינר); ישראל יצחק – בנה של שרה רבקה הדייגת; יענקל'ה הרצקס היה בין הפעילים הצעירים שנטלו חלק. הפעילים לא חיו בשלום בינם לבין עצמם במהלך חיי היום-יום. לדוגמה: ישראל גושיצ'נסקי תמיד כעס על נח לרמן בגלל עסקי הייצור שהיו בבעלותם כשותפים. גם בין החסידים היו מריבות: אחד נסע לר' שלמה איגר בלובלין, השני לאחיו עזריאל מאיר בפולאווי. גם בין חסידי קוטסקור לחסידות סוקולובר לא היה שלום, אבל מלחמת הקודש איחדה את כולם. הם החליטו להתחיל לקיים פעילות רחבה בקרב הבחורים בבית הכנסת וכן בקרב הסוחרים הצעירים שלמדו רק דף תלמוד בלילות.
פעילותה של "צעירי אגודת ישראל" כללה גם הפצת הספרות האגודיסטית ואת העיתון היומי "דר יוד" (לימים היומון היהודי). את עיתון הנוער ערך אברהם מאיר קרונגרד (בן נחום סוקולוב שנולד בעיירה וישיגרד). פעם הוא היה איתנו בעיירה שלנו ונתן הרצאה. לאחר ההרצאה, משה מאיר פלדברג הכריז עליו שהבחור יהיה מתישהו הסוקולוב האגודיסטי.
חברי אגודה היו מנויים גם על כתב העת העברי "דגלנו", אשר נערך על ידי עיתונאי האגודה המפורסם הרב אלכסנדר זושה פרידמן.
מאמרים מאת צעירי קורוב, כמו יעקב שניידלדר ושמואל משה, היהודי היחיד בינינו שלבש ציצית עם תכלת, החסיד הראדזינר היחיד. פורסמו בכתב העת הזה כמה פעמים מאמרים של "צעירי אגודת ישראל' מקורוב. שמה של קורוב היה כל כך מוכר בלשכה המרכזית בוורשה (פעם ברחוב גרניצנה 9, אחר כך בשוויינטה ירסקי 22) שכמעט כל מנהיג אגודה שנסע ללובלין בענייני מפלגה או לישיבת חכמי לובלין נעצר בקורוב. במהלך פעילות הבחירות של הסיים (הפרלמנט הפולני), העיתונאים המפורסמים מהטוגבלט היהודי ביקרו בקורוב: האדמו"ר רבי אברהם מרדכי רוגובי ורבי איזיק בער אקרמן. 18 איש היה מספר המועמדים מהאגודה והם קיבלו 33 אחוז מהקולות, יותר מכל רשימה אחרת.
שורה ראשונה מימין לשמאל: אלתר רפופורט, אלתר שוכהנדלר, אברהם משה זינגר, לייבל רוזנזון (בני ברק, ישראל), הרש שניידלדר.
שורה שנייה: קלמן צוקרמן, זיינול פרידמן, פינחס שילדקרויט (תל אביב), שמחה ברגרמן, לוי גרוסמן (רמת גן), חיים אביגדור אלטמן (תל אביב), לייביש צ'חנובסקי
שורה שלישית: משה מאיר פלדברג, משה שטמפטר, יענקל שנידלדר, מלך גוז'יצ'נסקי, משה רוזנברג (ציר מוורשה, היום הוא מתגורר בישראל), שמואל לרמן, יחזקאל גרוסמן, שמחה בונם (חתנו של ישראל גוזס), אברהם הוניגבלום, אברהם אוברקלייד. כולם, למעט אלו שמצוין מקום מגוריהם, נספו.
היו מקרים כמו הצעירים הקומוניסטים שהתסיסו יחד עם הוריהם ועם סתם עניים וחסידים שהם צריכים להצביע לקומוניסט מספר 13 ברשימת מועמדים. הם הבטיחו לעניים שאם יצביעו לרשימה הקומוניסטית והקומוניסטים ינצחו וישיגו כוח, העשירים יצטרכו לחלוק עם העניים ולא תהיה יותר אנטישמיות. יהיה גן עדן על פני האדמה. אולם, היהודים העניים והחסידים לא רצו גן עדן שנוגד את התורה. הם הצביעו לרשימת האגודה, שנתמכה על ידי כל לומדי התורה.
ב"צעירי אגודת ישראל" כבר הייתה מסורת שכל שמחת תורה, בסיום הקריאה השנתית בתורה ותחילת הקריאה לשנה החדשה ו"שבת בראשית" היו נפרדים מהשטיבלך החסידי שלהם שבו התפללו בכל שבת וחג... הם עשו מנין משלהם. מדי שנה, בביתו של צעיר עשיר אחר, כמו בביתם של חיים שניאור, אלימלך גוז'יצ'נסקי, שמואל לרמן או יחזקאל גרוסמן. יצחק פישמן הגיע מדי שנה להקפות של "צעירי אגודת ישראל" ורקד עם החבורה את "וטהר ליבנו". גם משה טוביה קאווה הצטרף לצעירי האגודה בשמחת תורה ולימים היה חבר אגודה פעיל. הגיעו גם יענקל גוטמן בנו של יחזקאל גוטמן, שאול פומרנץ, מאיר לוין ועוד צעירים חסידים.
"צעירי אגודת ישראל" עסקו בתיקון סידורי תפילה. בכל יום שישי וערבי חג היו עוברים שני חברים בשטעטל עם פחית לאיסוף תרומות ואוספים כסף לקניית ספרי דת חדשים וכן לתיקון הישנים. המשימה של קניית ספרים חדשים ניתנה ליוסקי החזן, אשר הביא אותם מלובלין או מורשה. שאול איינבינדן עבד בכריכה מחדש של ספרי דת ישנים.
בכלל בית המדרש של קורוב היה עשיר בספרים, כיאה לשטעטל של למדנים. גם "צעירי אגודת ישראל" עסקו בסיוע לשליחים, שבאו לאסוף כספים לישיבות שונות. בזמן שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית, כאשר השליח נשא דרשה, כמה בחורים הזיזו את השולחן קרוב לדלת כדי שיהיה קשה יותר לצאת, הדליקו כמה נרות גדולים והניחו את ספרי הקבלה. היה גם קול קורא של האדמו"רים והרבנים לתמוך בישיבה.
למחרת בבוקר הלך הרב מ"צעירי אגודת ישראל" עם השליח לבקש כסף ממי שלא היו בבית הכנסת בלילה הקודם. חברי "צעירי אגודת ישראל" דאגו גם לספק מזון ומקום לינה לשליחים ולמטיפים הפשוטים שהגיעו לקורוב כמעט מדי יום. די היה שאחד הצעירים המבוגרים ישלח פתק לכל בעל הכנסה שיש: "היום צריך לתת אוכל ומקום לישון לשליח" - ואף אחד לא העז לסרב.
בקורוב היה גם בית ספר לבנות של רשת בית יעקב . מייסדי בית הספר היו:
שרה איצ'ה שניאור, שרה מוליס, נחמה יוטה פרידמן ואשתו של הרשל וכמן, חנה ינטה (כיום בישראל). הנשים קיימו פעילות נמרצת עבור בית הספר הזה. הם היו מנויים על מספר גליונות של כתב העת "בית יעקב" (שיצא לאור בלודז' בעריכתו של רבי אליעזר גרשון פרידנזון). בתו של שלמה גרשון ונכדתה של פייגה ריווס רחל שילדקרויט, הייתה מורה זמן מה בבית הספר "קורוב בית יעקב", עד שנודע לעורך פרידנזון, שיש ילדה כל כך מוכשרת בקורוב הוא הזמין אותה ללודז' לעבוד כעורכת. בהמשך עברה קורס להוראת חייטות. המשרד המרכזי בלודז' שלח אותה לצ'צ'נוב כדי להיות מורה בבית יעקב וגם ללמד חייטות בבנות אגודת ישראל. זה היה בשנים 1938-1939. היא הגיעה לקורוב במהלך מלחמת העולם השניה ונספתה עם כל הקדושים האחרים. רחל שילדקראוט היתה גם נגנת כינור מוכשרת מאוד. היא הייתה הילדה היחידה בקורוב שרכבה על אופניים (למרות שראשי האגודה לא אישרו זאת).
"צעירי אגודת ישראל" שמרו על קשר עם פעיל האגודה הידוע מלובלין שרנסקי. האגודיסטים של קורוב למדו להכיר אותו טוב יותר לאחר פטירתו של ראש ישיבת חכמי לובלין, הגאון רבי יהודה מאיר שפירא ז"ל בשנת תרצ"ד. הגאון רבי אהרון ארליך, לימים הרב מרקושובר, הזמין פעמים רבות את עסקני האגודה של קהילת קורוב להתייעצויות, מאחר והיחסים בין הבחורים בבית המדרש לרבנו האדמו"ר אלימלך גוטרמן לא היו טובים במיוחד.
בין הצעירים האגודיסטים שאינם מופיעים בתמונה למעלה וטרם הוזכרו בתיאורי יש לכלול את:
הרשל ומשה בני שרה רבקה. הרשל נחשב לגדול החכמים בשטעטל ונודע בכתב ידו הקליגרפי (יצר את ה"שויתי" לעמוד החזן בבית המדרש. ה"משנכנס אדר מרבים בשמחה" ו"מזל אדר דגים" – אותם הדפיס, והם זרחו מכותל המזרח בבית המדרש שלנו). משה יוסל פרידמן – לימים מנהל חשבונות בבנק מרקושוב, חיים ישראל קרטמן, הרשל לוי, חיים יהושע אוברקלייד בנו הבכור של וולוול ברליגס, מנדל לייבל שוחטס - לימים הפך לשוחט באיזביצה לובלסקי, דובצ'ה זלצמן בן מאיר השוחט, יעקב שר, יחיאל טננבוים, דוד הרש גולדגווקס, נכדו של זיסלה ברוך (הרש גרשון התגאה בראשו הטוב של שכנו), הרשל ניימרק, שמואל בנו של יצחק גרומן, נחמיה גרוסמן (בנו הצעיר של יעקב לייזר), יוסל שיעלה בן אביגדור בנו של יענקל שעיה האופה (שלמד בקוצק אצל ר' יוסל'ה מורגנשטרן) לימים הפך לחתן של קוזימרר, יענקל ואברהם קפלן, יוסל יענקל'ה (בנו של שמחה מאיר, היה בברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה, הצטרף לצבא הפולני ושרד את המלחמה. לאחר המלחמה נשלח לווהלין כצלף להילחם נגד הא"ק הפולני (ארמיה קריובה) ונפל בידיהם), שמואל אלטמן - "קומיסר העיתונות". בכל בוקר הוא היה הראשון לחכות לדואר כדי לקחת את העיתון "יודיש טוגבלט" וחומר התעמולה האגודיסטי. היה מביא אותם לבית המדרש ומפיץ אותם, הוא שמח שה"טוגבלט" הגיע מוקדם יותר מהעיתונים "היינט" (היום) וה"מומנט" (הרגע).
בשנים האחרונות שלפני המלחמה, כאשר החלה ה"אגודה" לפעול למען ארץ ישראל, סיסמתה הייתה "בנין הארץ ברוח התורה", ומנהיג האגודה הידוע ד"ר יצחק ברויאר ז"ל אמר: "כיבוש הארץ מידי השממה, שממת המדבר והציונות יחד".
בניגוד לקרן הקיימת ולקרן היסוד הקימה האגודה את "קרן הישוב" וכן הכשרה כהכנה לעליה לארץ ישראל במקומות שונים,כמו כן חילקה האגודה מספר תעודות עליה (סרטיפיקטים) לעליה חוקית לארץ ישראל. אגודת "קורוב צעירי אגודת ישראל" ערכה פעילות ענפה לעבודת הקודש.
בשנת 1934 פנה מרכז האגודה ל"קורוב צעירי אגודת ישראל" לשלוח כמה חברים להכשרה, כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל. אבל לא היה איש בקורוב שהסכים ללכת להכשרה ולעלות...
הייתי אז בלודז' והודיעו לי על כך. הסכמתי מיד ונסעתי להכשרה בוורשה, ברחוב טווארדה מספר 16, הייתי שם בערך שנתיים. זאת הייתה טרגדיה לאבי ז"ל. פעם אחת נודע לי שאבי נמצא בוורשה, כשליח של הרבי מקוצק זצ". זה היה כאשר התנהל משפט נגד סוחר יערות ידוע מקוצק, חסיד ממרקושוב – אייזיק מגדל – אשר נאשם בהצתת יער צ'רז'ינר (נמצא על הכביש בין קורוב לריקי).
יענקל מאיר, אחיו של פנחס שילדקראוט – נספה
בכניסה לבית המדרש של האדמו"ר מפילוור, הרה"צ רבי משה מרדכי זצ"ל, ברחוב מורנובסקי 44, ניגשתי לאבי ואמרתי לו שלום והוא לא ענה לי.
מאוחר יותר, כשסיימתי את ההכשרה וחיכיתי לתעודת עליה לישראל, נסעתי לקורוב כדי לשכנע את אבי להסכים איתי, אבל אמי מרים (מרימל) ע"ה, אמרה לאבי:
– תקשיב (כי הם מעולם לא קראו זה לזה בשמותיהם, הם אמרו רק "תקשיב" ו"תראה"), כבר איבדת את כרטיס הכניסה לגן עדן!
המשמעות הייתה זו, היינו ארבעה ילדים: אחותי רבקה ואחי יעקב מאיר – הם כבר היו נשמות אבודות... אחי הבכור חיים יוסף, שהיה בעצם בחור דתי, היה חסיד נלהב של הרבי קוק ז"ל - אז גם הוא היה "אבוד". התקווה היחידה הייתה בי אבל הרצון שלי לנסוע לארץ ישראל היה עבורם טרגדיה גדולה!....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה