הדמויות של חברי וחברותי מהקן שלנו בבית"ר מופיעות כאילו בחיים, תמיד לנגד עיני. עבור רבים מאיתנו הקן הזה היה החיים השניים שלנו. שם התעוררה תחושת הערך העצמי הלאומי שלנו, שם התגבשה האינטליגנציה שלנו, שם חווינו תרבות קהילתית.
בערבי החורף ישבנו סביב התנור המחמם והקשבנו לשיחותיו של מפקדנו אליעזר וורמן, שתמיד היה מלא אמונה בניצחון עמנו. הוא לא חי כדי לראות את זה! הוא היה בשורות הפרטיזנים יחד עם הבית"ריסט משה קניג.
מפקדינו משה ווכמן, אברהם זמדמר, יוסף הופנהיים – כולם חיו בנסיבות חומריות קשות אך התגברו על כל המכשולים וביצעו את עבודתם הארגונית האחראית. מוטל זלצברג, החבר החרוץ, נורה על ידי הנאצים תוך כדי הליכה להביא דלי מים מהבאר הסמוכה לבית הכנסת. שמעון זלצברג, חיים ריצר ופנחס גולדברג – עלו לארץ ישראל עם העלייה השנייה, אך בגלל פרוץ המלחמה הם נעצרו ברומניה ונשלחו חזרה לקורוב, אל מותם.
קבוצת חברי בית"ר קורוב, והאחים לוינזון, יחד עם קבוצת פרטיזנים של בית"ר ממרקושוב, הוקפו על ידי הגרמנים בכפר ליד קורוב. כל הפרטיזנים ירו עד כדוריהם האחרונים, הרגו כמה שיותר גרמנים והם מתו בעצמם מוות של קדושים וגיבורים.
זכרונם לברכה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה