שמואל אברהם הורס שידוך בבדיחה
כאשר לייב לרמן ניסה לשידך את בנו אלעזר לבת העיירה זוואלין, הרס מנדל לרמן את הדבר. מאחר והשידוך לא היה עם איש עשיר ולא עם משפחה מיוחסת, הוא חיפש מישהו שיעשה את השידוך, והדבר לא עלה בידו. יום אחד הוא פגש את שמואל אברהם ואמר לו:
"אתה יודע מה, שמואל אברהם, אשלם לך חמישים רובל, אם תסדר את השידוך ללייב לרמן".
"טוב", ענה שמואל אברהם.
ויהי היום ושמואל אברהם הגיע לזוואלין, בשבת, ונכנס לבית המדרש. כנהוג, שאלו אותו "מאין מגיע יהודי?" ושמואל אברהם עונה: מקורוב. השמועה הגיעה לאוזניו של המחותן של לייב לרמן אשר ישב לשולחן בבית המדרש. הוא קם מהשולחן ושמואל אברהם הוזמן אליו לארוחת ערב שבת. שמואל אברהם עשה עצמו מסרב להזמנה אבל לבסוף הסכים.
הלכו יחד הביתה, עשו קידוש, אכלו, וכעבור זמן קצר פנה המחותן ושאל:
"מה אתה אומר על המחותן שלי?"
"המחותן שלך? גם גביר וגם למדן".
"והחתן?"
"החתן - הבחור הטוב ביותר בעיירה, בעל מזג טוב ולמדן גדול. מדברים עליו בעיירה, אבל זה לא נכון, אני לא מאמין לכך".
"באמת?" - אמר המחותן - "מה מדברים?"
"תאמין לי" - אמר שמואל אברהם - "לא כדאי לדבר על כך".
המחותן התחיל להתרתח, השביע אותו שהוא חייב לספר לו, על מה מדברים ושמואל אברהם אמר:
"אין על מה לדבר, זה שקר גס!"
המחותן כבר התחיל לפחד. שמואל אברהם אמר:
"רכילות רעה אומרת - שאיכשהו החתן שלך התעסק עם המשרתת והיא בהריון. אבל, אני יכול להישבע לך בספר תורה - שזה שקר".
"איך אתה יכול, ר' שמואל אברהם, להישבע בספר תורה?"
"אני שם בן בית, אני הייתי שם כאשר הבחור, בזמן שהיה ילד קטן, נפל מהשולחן. הרופא שהוזמן אמר ש"לעולם לא יהיו לו ילדים". נו, כך אני בטוח שהכל שקר".
אתם מבינים לבד ששידוך לא יצא מזה.
לא מתאים לו למות. . .
כמה ימים לפני מותו נכנסו לביתו של שמואל אברהם שני חברים שלו, לקיים מצוות ביקור חולים. יענקל ברוך מלמד ויצחק מרימס. הם פונים אליו ואומרים:
"שמואל אברהם, אתה עוד תשתה איתנו הרבה ברנדי, אל תדאג!"
עונה להם שמואל אברהם:
"אתם חושבים שאני מפחד מהמוות? לא, רק מפריע לי שאתם עדיין בחיים"
רבי, קיללו אותך
אל הרב של קורוב, ר' יחיאל גולדברג, נכנס ידיד שלו ואמר לו:
"שים לב, רבי, עליך לאסור את אכילת הבשר של הקצב הזה והזה, כי הוא אמר עליך דברים, קללות"
"מה הוא אמר?" - שאל הרבי.
"הוא אמר שהרב ילך ויתלה את עצמו"
ר' יחיאל צחק ואמר לידידו:
"אתה מבין, אם הוא יקח חבל ויתלה אותי, מיד אוציא איסור על אכילת הבשר שלו, אבל אם הוא רוצה שאתלה את עצמי לבד - הרי זו עדיין הברירה שלי".
כאשר יהודי חייב לאכול בתקופת שמונת הימים!
ר' שלום גולדברג, אשר היה הרבה שנים נשיא הבנק הקואופרטיבי, מעולם לא הסכים לעשות את האסיפה השנתית בימי חול המועד פסח. הוא אמר שיש לו סיבה לכך. הוא אמר ש"אם יהודים אוכלים מצות במשך שמונת ימים, שם (באסיפה) הם לבטח יריבו.
שמור את הפן
חיים לרמן לימד את חתנו, משה יצחק, לא לבגוד באף אחד. הוא אמר לו:
"יש פסוק מפורש לכך: 'השמר פן'".
חיקוי של שבת
יודל לרר שהיה ממש אמן מוכשר אמר:
"אני מסוגל לחקות כל דבר, אבל כמו שהגביר עושה שבת - אני לא יכול לחקות".
כאשר הכלב מיילל
כאשר יודל לרר דיבר יפה עם מישהו ואותו אדם התרגז, הוא אמר:
"אם הכלב מיילל סימן שהוא נעקץ (נפגע ונפצע מאבן שנזרקה)".
האב והבנים
פעם נפטר בקורוב גביר שהיה קמצן והבנים שלו רבו על הירושה. שלמה קוזה אמר:
"על כך כתוב בפירוש הפסוק: 'אל תבכה למת, בכה תבכה להולך בלי בנים'", למה לא לקח את הבנים איתו.
יהודי - חקלאי . . .
מושקה יצחק, כאשר הגיע לביתו של ראש המועצה בפולאווי ורצה לברר משהו, אמר לו:
"פאני נצ'לניקו, 'יא יסטם כלפסקי ז'יד, יא צו וים טה פובים' (מפולנית: אני יהודי חקלאי, מה שאני יודע, זאת אני אומר).
"אל תהיה צולע!"
הרש גרשון, אשר היה למדן ואיש חריף, לימד נערים צעירים גמרא. אחד מהם פתח ואמר:
"עברית עם תרגום", צעק עליו הרש, "אל תהיה צולע!".
חוצפה מרשימה . . .
הרש גרשון שאל את אחד התלמידים שלו עם מי למד גמרא עם תרגום ופירושים, התלמיד ענה לו:
"ר' אבא תרגם ככה וככה"
"ככה?" אמר לו ר' הרש בכעס, "ואולי ר' אבא היה "וואיטעק" (כלומר - סתום בראש. כוונתו הייתה, שהתלמיד יאמר דברים לפי הבנתו).
רק יידיש . . .
שלמה אודיקה תמיד נהג להשתמש בפטנט של החותנת שלו. כאשר באו לעשות הערכת מס ולשאול שאלות, העמיד שלמה את חמותו, אשתו של אהרון לייב, לצידו, היא לא ידעה מילה בפולנית. כאשר הגוי שאל אותה היא אמרה ביידיש - "מה אמר הפן?" (אדון בפולנית).
הומור של קברים
כאשר נפטר אצל הרשל אוקן ילד, לא עלינו, ואילקה מהחברה קדישא דרש יותר מדי כסף לקבורת הילד, אמרו לו:
"אילקה, 'טו ניע נרז שטוקה' (בפולנית: זה לא מסחר, זה חד פעמי).
"תרכין את הראש"
בזמן מלחמת פולין - הבולשביקים בשנת 1920, התחבא אשר מזיק בעליית הגג של בית הכנסת. אשתו של מאיר יענקל, החותנת של אשר, עמדה והתפללה בעזרת הנשים. לפתע נכנסו לבית הכנסת חיילים לגיוס לצבא, מיד היא החלה לזמר בניגון של התפילה:
"אשר, אשר, תרכין את הראש, המגייסים הגיעו".
הוא לא רואה . . .
פעם הזמינו בבית הכנסת את יענקל גלמן לקרוא את עשרת הדברות. כאשר הגיע לקרוא את "לא תגנוב" עצם יענקל את עיניו (...). אלתר שניידר, שהיה גבאי בית הכנסת קרא אליו בקול:
"יענקל, פקח עיניך והסתכל ישר".
הוא פחד עד עכשיו לספר
בזמן שהייתי כאן, בארץ, בחתונה אצל עטל רוכמן, קרא לי יוסף זיינבל לפסוק דין תורה בינו לבין הרצקה טייטלבוים. שניהם נמצאים היום בעולם האמת. דין התורה היה על חמש לירות, אשר זיינבל דרש מהרצקה לשלם. הרצקה לא הסכים בשום אופן לשלם, בטענה שהוא צודק.
"נו, הכל התחיל" - אמר ר' זיינבל - "אתה כן זוכר, הרצקה, כאשר אני עשיתי לך טובה כאשר היינו בכפר קלודה. זיינבל התחיל לספר:
"כאשר אני ולייבלה היינו נערים קטנים הלכנו לכפר הקרוב קלודה. הרצקה היה מיד לאחר החתונה לחוה וגר בקלודה. ירד גשם חזק והיה כבר מאוחר בלילה. דפקנו על דלת ביתו של הרצקה כדי שייתן לנו להיכנס. להרצקה לא התחשק לצאת מהמיטה והוא לא פתח לנו את הדלת.
כמה שבועות לאחר מכן, לייבל ואני הלכנו בשעה שתיים בלילה לכפר קלודה, בחוץ היה כפור ושלג ירד, זוועה. אחד מאיתנו ניגש לדלת ביתו של הרצקה, דפק בחוזקה וקרא בפולנית: 'הרצקה, בוא מהר, פרה נפלה והיא עומדת למכירה, בוא מיד לקנות אותה'. 'איפה?' - שאל הרצקה - 'אצל סטצ'ק לוקץ' - שם של איכר בקצה השני של הכפר.
שנינו התחבאנו מאחורי עץ גדול וראינו את הרצקה וחוה יוצאים והולכים בקור העז שני קילומטר לקצה הכפר עד שהגיעו לאיכר.
הרצקה דפק על הדלת וצעק: 'סטצ'ק! סטצ'ק! באנו לקנות את הפרה שנפלה', האיכר התלבש, פתח את הדלת וצעק עליהם: 'שום פרה לא נפלה, זוג חולירות שכמותכם'.
הרצקה חזר הביתה עם חוה שלו, רותח מזעם. עד היום לא סיפרתי את הסיפור, פחדתי שהוא יהרוג אותנו".
כאשר הרצקה שמע את הדברים, עכשיו, התמלא שוב זעם וצעק:
"פרחח, זה היית אתה? אני לא אתן לך אפילו לא פרוטה!"
בזמן סיפור המעשה היו שניהם בני למעלה משבעים שנה.
האדמה אמרה
יששכר צ'טק קנה מגרש ליד רבקה'לה שמואל. המקום היה מאחורי ביתו של אברהם שמואל, על הדרך הראשית לפולאווי. יששכר צ'טק רצה לבנות בית גדול כאשר גג ביתו יכסה את גג ביתו של אברהם שמואל. כולם פחדו מישכשר צ'טק ואברהם ודאי וודאי פחד. בלית ברירה פנה אל הרב, ר' יחיאל, בקול בוכים סיפר לו מה קרה וביקש ממנו לבוא למקום, לראות את העוולה שגורם לו יששכר צ'טק ולעזור לו, לדאוג שהוא יבנה את הבית לפי התוכנית כלומר, במרחק שני מטר בין שני הבתים.
הרב ר' יחיאל לקח את מקל ההליכה שלו, לקח את שני עוזריו, ר' שמואל שמש ור' מרדכי מיכאל גבאי והגיעו למקום.
הרב התחיל לדבר עם יששכר צ'טק, נתן לו להבין שהוא מסיג גבול, אבל זה לא עזר, דבר אל הקיר.
עלה במוחו של ר' יחיאל רעיון, הוא נשכב על האדמה, הניח את אוזנו על הקרקע ואמר לה:
"הקשיבי אדמה, יש כאן דין תורה! אברהם אומר שהשטח של שני המטרים שייכים לו ואסור לו לבנות עליהם וישכשר טוען ששני המטרים שייכים לו והוא כן יבנה שם".
כך הוא המשיך ודיבר עם האדמה, התרומם וקם, פנה אל השניים ואמר:
"ראיתם ששאלתי את האדמה מה היא אומרת והאדמה ענתה לי משהו שונה. היא אומרת שהיא לא שלכם, אבל היא מחכה ששניכם תגיעו אליה. היא מחכה לכם".
יששכר צ'טק נבהל והבטיח לרב שהוא יבנה את הבית לפי התוכנית, שני מטרים מביתו של אברהם שמואל.
תשובה טובה
יהודה'לה לרר היה קמצן גדול. יום אחד עמד ברחוב ודיבר עם מנדל לרמן בענייני פוליטיקה. הגיע למקום יהודי בן קורוב ופנה למנדל לרמן:
"ר' מנדל, אולי אתה יכול להלוות לי מאה זלוטי?"
מנדל לרמן ענה שאין לו והיהודי פנה ללכת. אמר לו יודל לרר:
"שמע, למה אתה לא שואל אותי?"
ענה לו היהודי:
"לשמוע 'אין לי' ממך אני לא צריך".
(שתי האפיזודות האחרונות נמסרו על ידי אברהם אהרון שטרן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה