מאת: גרשון ויידה, לוס אנג'לס
זה היה בסביבות 1912 או 1913. היינו קבוצה של בחורים צעירים, עם משה ניימרק בראש, והרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו בשטעטל. לא ידענו בדיוק מה. עם זאת, הדחף היה שם. התכנסנו בביתו של משה נגיירק והחלטנו להקים "ביקור חולים" . אספנו מעט כסף וקנינו מספר מסוים של דברים: מזרק חוקן, בקבוק חם, מדחום ועוד דברים שימושיים. את הדברים שמרנו בביתו של מכל זלמן אשר התגורר אז בביתו של איצ'ה שנייר. אם מישהו חלה ולא היה לו מישהו שיטפל בו, הלכנו לשבת איתו. זה נמשך זמן מה, עד שאחד מקבוצתנו, משה ליטבק (בנו החורג של ברוך קרלינר), הגיע מישיבת לידר. הוא אמר שהוא רוצה להבהיר לנו כמה דברים. זימנו פגישה. המפגש היה רב משתתפים. הגיעו כמעט כל צעירי קורוב. הוא נשא נאום לוהט. הוא שכנע אותנו שהעם היהודי מתעורר ושאנחנו הצעירים לא צריכים להיות מעורבים רק במוסדות כל כך ישנים. עלינו להביא מעט חינוך לצעירים.
משה ניימרק, אשתו ברכה אטה ושלושת ילדיהם, כולם נספו
הוחלט להקים ספרייה. אספנו מעט כסף. נסענו לוורשה וקנינו כמה ספרים, אך לא יכולנו לקבל רשות מהמשטר הרוסי. הלכנו אליהם שלוש פעמים והם סירבו לנו. הספרים היו אצל משה ניימרק זמן מה. ואז, משה ניימרק פחד לשמור את הספרים. לקחתי את הספרים אלי הביתה. שמרתי אותם במיטת השינה. זה נמשך עד שהגרמנים נכנסו לקורוב. אחר כך התחלנו לייסד את איגוד התרבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה