מאת: בנימין ויינרב
קורוב הייתה עיר ענייה. היו בה הרבה בעלי מלאכה וסוחרים קטנים שבקושי התפרנסו, יהודים בלי הון היו מתרוצצים כל יום בניסיון לתפוס כמה מאות זלוטי, האחד לווה מהשני. זה זמן רב שהעיר כבר הייתה זקוקה לבנק שיוכל להלוות לכל פועל, סוחר ואחרים, כמה מאות זלוטי כדי שיוכל לעשות עם זה עסקים, או לעבוד. היו כל מיני ניסיונות שלא צלחו, עד שלבסוף, במקרה, משהו עבד.
כאשר בחרו רב בעיירה קורוב, לאחר הרב אריה מרדכי רבינוביץ' (וזה היה הרב אלימלך גוטרמן), ביקשה הנהלת איגוד העובדים, שבראשה עמד ישראל זמדמר, 1500 זלוטי כיסוד הראשון, הון לבנק השיתופי ועל ידי כך הבטיחו את קולותיהם לרב אלימלך גוטרמן, לזה הוא הסכים. הרב שילם את הכסף הזה וייסד את הבנק.
מכספי הקרן האלה נטלו על עצמם את המשימה איגוד העובדים של קורוב, אבל לא היה להם איש כספים שיוכל לנהל בנק.
לכן הם פנו לשלום גולדברג (בנו של הרב יליד קורוב, רבי יחיאל), שהיה ידוע בעיר כאדם ישר ובעל ידע בנושאים פיננסיים.
כאשר בחרו רב בעיירה קורוב, לאחר הרב אריה מרדכי רבינוביץ' (וזה היה הרב אלימלך גוטרמן), ביקשה הנהלת איגוד העובדים, שבראשה עמד ישראל זמדמר, 1500 זלוטי כיסוד הראשון, הון לבנק השיתופי ועל ידי כך הבטיחו את קולותיהם לרב אלימלך גוטרמן, לזה הוא הסכים. הרב שילם את הכסף הזה וייסד את הבנק.
מכספי הקרן האלה נטלו על עצמם את המשימה איגוד העובדים של קורוב, אבל לא היה להם איש כספים שיוכל לנהל בנק.
לכן הם פנו לשלום גולדברג (בנו של הרב יליד קורוב, רבי יחיאל), שהיה ידוע בעיר כאדם ישר ובעל ידע בנושאים פיננסיים.
שלום גולדברג, עזב את קורוב עם משפחתו לישראל. הוא מת שם, וכך גם אשתו שרה. בנותיו ליפצ'ה וביילה מתגוררות שם
שלום גולדברג לפני יציאתו לארץ בשנת 1935, עם אשתו שרה, בנו מרדכי ואשתו פרל, בתו ביילה (בישראל) ושני נכדים. בנו מרדכי, אישתו והילדים - נספו
שלום גולדברג, שהיה שנים רבות יושב ראש הקהילה היהודית, ואחד האנשים הנכבדים בעירנו, השקיע את כל מרצו להקמת הבנק הזה.
התקיימה אסיפה כללית של כל החברים ששילמו את שכר הטרחה ולאחר מכן נוצרה הנהלה עם האנשים הבאים:
שלום גולדברג, יו"ר המינהל; ישראל זמדמר; יידל בריק; אברהם הרש בובס, גזבר; הרש רפפורט, ראש המועצה; יעקב קניג; יוסל לרמן, מנהל חשבונות; ישראל וולף זיידנוורם; שמואל חניסמן; ומוטל אטינגר.
שלום גולדברג עזב את העסק שלו כמעט לחלוטין ובילה כל יום בבנק. הוא הלך לכל מיני אנשים וביקש מהם להכניס את כספם ואמר שהוא ייקח אחריות אישית על הכסף שלהם.
זה עשה רושם גדול, אנשים מכל החוגים השונים התחילו להגיע ולהביא את כספם לבנק החדש. כולם העבירו לשלום גולדברג ומסרו את כספם ישירות לידו כדי שיהיו בטוחים בכספם.
התקיימה אסיפה כללית של כל החברים ששילמו את שכר הטרחה ולאחר מכן נוצרה הנהלה עם האנשים הבאים:
שלום גולדברג, יו"ר המינהל; ישראל זמדמר; יידל בריק; אברהם הרש בובס, גזבר; הרש רפפורט, ראש המועצה; יעקב קניג; יוסל לרמן, מנהל חשבונות; ישראל וולף זיידנוורם; שמואל חניסמן; ומוטל אטינגר.
שלום גולדברג עזב את העסק שלו כמעט לחלוטין ובילה כל יום בבנק. הוא הלך לכל מיני אנשים וביקש מהם להכניס את כספם ואמר שהוא ייקח אחריות אישית על הכסף שלהם.
זה עשה רושם גדול, אנשים מכל החוגים השונים התחילו להגיע ולהביא את כספם לבנק החדש. כולם העבירו לשלום גולדברג ומסרו את כספם ישירות לידו כדי שיהיו בטוחים בכספם.
יוסל לרמן, מזכיר הבנק
נספה
נספה
כך נאסף הון מסוים בבנק והחלו לתת הלוואה של כמה מאות זלוטי לכל פונה יהודי בקורוב.
ליהודים הוקל. הבנק חילק מדי שבוע עשרות הלוואות של מאתיים, שלוש או ארבע מאות זלוטי. הבנק גם קיבל הלוואות ללא ריבית מ"הקרן" שנתמכה על ידי ה"ג'וינט" האמריקאי.
הבנק נחשב למקום החשוב ביותר בעיר. הנוצרים, שבשלב מסוים היו להם קצת כספים, ואיבדו הכל מכל מיני סיבות, פשוט קינאו בהצלחתם של היהודים.
כוחו של הבנק גדל מיום ליום. כל אסיפה שנתית של הבנק יצרה חגיגה בעיר. הם התאספו יחד ובכל פעם בחרו אנשים אחרים להנהלה ולמועצה. בהסתדרות העובדים, שהייתה המייסדת הראשית של הבנק, (באופן כללי, התאחדות הפועלים מילאה תפקיד גדול באותה תקופה בקורוב), היה מארגן טוב – זה היה ישראל רימז', אשר עם יד ברזל החזיק יחד את כל הגוונים בהִתאַחֲדוּת.
זה נתן לעובדי הכפיים את הכוח הגדול ביותר, להגשים את כל מה שהם רוצים. כמו כן, נטלו חלק פעיל אותם אנשים שסייעו לישראל זמדמר, כמו לייזר הרש קניג, משה רייצר, מוטל אטינגר, ברל היטלמן ואחרים, הם ארגנו את פועלי הכפיים שהיו רוב בעירנו, והשפיעו ביותר.
אבל ההישג הגדול ביותר שלהם היה הבנק השיתופי עם ר' שלום גולדברג בראש.
הבנק התקיים זמן רב. גם כאשר שלום גולדברג עזב את תפקידו המנהיגותי בבנק מסיבות אישיות ועזב לישראל עם משפחתו, המשיך הבנק להתנהל בהנהגת: ישעיה לייב חניסמן, יו"ר המינהל ואיצ'ה רוזן, יו"ר המועצה.
ליהודים הוקל. הבנק חילק מדי שבוע עשרות הלוואות של מאתיים, שלוש או ארבע מאות זלוטי. הבנק גם קיבל הלוואות ללא ריבית מ"הקרן" שנתמכה על ידי ה"ג'וינט" האמריקאי.
הבנק נחשב למקום החשוב ביותר בעיר. הנוצרים, שבשלב מסוים היו להם קצת כספים, ואיבדו הכל מכל מיני סיבות, פשוט קינאו בהצלחתם של היהודים.
כוחו של הבנק גדל מיום ליום. כל אסיפה שנתית של הבנק יצרה חגיגה בעיר. הם התאספו יחד ובכל פעם בחרו אנשים אחרים להנהלה ולמועצה. בהסתדרות העובדים, שהייתה המייסדת הראשית של הבנק, (באופן כללי, התאחדות הפועלים מילאה תפקיד גדול באותה תקופה בקורוב), היה מארגן טוב – זה היה ישראל רימז', אשר עם יד ברזל החזיק יחד את כל הגוונים בהִתאַחֲדוּת.
זה נתן לעובדי הכפיים את הכוח הגדול ביותר, להגשים את כל מה שהם רוצים. כמו כן, נטלו חלק פעיל אותם אנשים שסייעו לישראל זמדמר, כמו לייזר הרש קניג, משה רייצר, מוטל אטינגר, ברל היטלמן ואחרים, הם ארגנו את פועלי הכפיים שהיו רוב בעירנו, והשפיעו ביותר.
אבל ההישג הגדול ביותר שלהם היה הבנק השיתופי עם ר' שלום גולדברג בראש.
הבנק התקיים זמן רב. גם כאשר שלום גולדברג עזב את תפקידו המנהיגותי בבנק מסיבות אישיות ועזב לישראל עם משפחתו, המשיך הבנק להתנהל בהנהגת: ישעיה לייב חניסמן, יו"ר המינהל ואיצ'ה רוזן, יו"ר המועצה.
ישעיה לייב חניסמן
נספה
עד שהגיע המשבר הגדול לפולין, בשנים שבהן היטלר עלה לשלטון בגרמניה. פחד ומתיחות גדולים השתלטו על האוכלוסיה היהודית בפולין, היה זה משבר נורא שפקד גם את המוסד המועיל מאוד. הבנק השיתופי נסגר עוד לפני שהטרגדיה הנוראה פקדה את אחינו היקרים והקדושים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה