הרב אריה מרדכי רבינוביץ', רב וראש בית הדין הקהילתי של קורוב והמחוז, וכיום רב בירושלים, בתי ורשה ושכונתה. התחנך על ידי אביו הגאון הצדיק, מורנו רבי יעקב, ולמד אצלו. אהרון, ראש בית הדין הקהילתי באוסטרובה, פולין (יהי זכרו ברוך).
הוא היה חתנו ותלמידו של חוקר התלמוד הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, ראש בית הדין הקהילתי של לוסיץ (יהי זכרו ברוך), וכיהן שם כרב וראש בית הדין הקהילתי תחת חמו, בעקבות הסמכתו להכריע בענייני הלכה, ע"י הגאונים הגדולים, הגאון יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק, הגאון מאליקובו וזדונסקה-וולה, הגאון שניאור זלמן פרדקין מלובלין, והגאונים: הרב יצחק פייגנבוים והרב פתחיה הורנבלס, פוסק רבני ופוסק הלכה בוורשה, יהי זכרם לברכה. לימים היה רב וראש בית הדין הקהילתי בקוסוב, רב וראש בית הדין הקהילתי בקורוב והמחוז שלה, רב וראש בית הדין הקהילתי בבני ברק, בישראל, וכיום מכהן כרב בשכונת בתי ורשה וסביבתם.
* * *
קורוב היא עיר עתיקה. יהודים החלו להתגורר במקום לפני מאות שנים, כפי שעולה ממצבה בת כ-600 שנה, ששכנה בעבר מול בית הכנסת. לפני מלחמת העולם הראשונה הורתה ממשלת רוסיה להעתיק את כל הכתובות על המצבות בבית הקברות היהודי הישן של קורוב. תוך כדי כך התגלו שתי מצבות של תלמידיו של הקדוש רבי יצחק לוריא אשכנזי (יהי זכרו לברכה), שנפטר ביום ה' באב ה'של"ב. ככל הנראה, תלמידים אלו היו באזור ומתו בזמן שהם "גילו" את עצמם, כפי שנהגו לעשות גברים קדושים, כשהם נודדים ממקום למקום כסוג של גנאי; לפי המשנה, הגלות מעניקה מחילה (סנהדרין ל"ז). לחכמים הייתה אמירה ידועה שכל מי שמזכיר צדיק מחויב לברך ולשבח אותו. ברכות ותשבחות אינן אלא לספר על גדולתו, ועל כן אגיד סיפור אחד.
מרן יוסף קארו (מחבר בית יוסף) ז"ל הזמין פעם את האר"י הקדוש לסעודה חגיגית בביתו. האר"י הסכים, בתנאי שלא יגישו לו גב, כי הוא נזהר שלא לאכול בשר אחורי בגלל הוורידים. המארח הרגיע אותו שהוא לא צריך לדאוג, כי הוא עצמו הסיר את הוורידים. במהלך הסעודה דחה האר"י את הבשר שהוצע לו. כאשר שאל אותו יוסף קארו מדוע עשה כן, הצביע האר"י על נתח בשר בעל ורידים. מרן הבית יוסף הצטער, כיוון שחשב שלא הקפיד מספיק בעת הוצאת הוורידים. כידוע, מרן הבית יוסף התברך בביקורי המגיד, שנגלה אליו מדי לילה. אמר לו המגיד: "אל תהיה עצוב, זו לא אשמתך - עשית את הניתוח בצורה מושלמת - אבל אל תתחרה באיש הגדול הזה ובמנהגי הקודש שלו: הוא יכול למצוא ורידים אפילו בקירות".
העיירה שלנו, קורוב, מפורסמת בזכות החוקרים הידועים שלה שלמדו ולימדו בה, והשאירו מורשת בדמות ספריהם החשובים.
הרב אריה מרדכי רבינוביץ', היה רב ואב בית הדין הקהילתי בקורוב והאזור, עכשיו רב בירושלים. מחברם של ספר היהודי, תפארת יונתן, כליל תפארת וזכותה דה אברהם
כמו שאמרו חכמינו ז"ל: "אין צריך לעשות זיכרון לצדיקים, דבריהם - זיכרם" (תלמוד ירושלמי, שקלים פ"ה, יא ע"א), בזכותם העיר שלנו זכתה לתהילה בעולם היהודי. כידוע, המעטים המצטיינים יכולים להעיד על הרבים. האנשים הגדולים שזכתה עיירתנו להוליד אינם עדים רק לתכונותיהם אלא גם לתכונותיהם של שאר התושבים, אנשים שהיו קרובים אליהם ולרוח התורה ויראי שמים. הרשו לי להזכיר כמה מהם:
הגאון, מורנו ורבנו אליהו, ראש בית הדין הקהילתי בקורוב, בעל שו"ת "הר הכרמל" על ארבעת חלקי השולחן ערוך, שנדפס בשנת תקמ"ה. היומן הישן של חברת קדישא קורוב מכיל את הדברים הבאים: "אם אתה הולך לשאול את הרב האם ריאות הבקר כשרות וכו', אל תלך באזור שבו קבור הרב שכתב את "הר הכרמל", כיון שבית הקברות היה ליד בית המטבחיים". תקנה זו נובעת מכך שמחבר "הר הכרמל" קיבל מספר החלטות מורכבות ומגבילות בנוגע לריאות הבקר. רשויות דתיות מאוחרות יותר קיבלו החלטות פחות מגבילות, אך בהיותו הרשות המקומית הם נזהרו שלא לבזות אותו ולא עברו באזור שבו הוא נקבר. זוהי אינדיקציה נאה להערכה הרבה שהם נתנו לרבניהם. הזיכרון שלהם היה רב עוצמה גם לאחר המוות.
הגאון הקדוש רבי אברהם אביש ז"ל, ראש בית הדין הקהילתי בקורוב, לימים רב בפרנקפורט-אם-מיין, שחיבר את הספר "ברכת אברהם". הוא היה ידוע בעולם בזכות צדקתו ותמימותו. בתקופת כהונתו כרבה של קורוב, התקינו לו שלושה עשר פמוטים על דוכן החזן בבית הכנסת בו התפלל. נימוקיו היו שכאשר ביקר המגיד הקדוש מקוז'יניצה בקורוב וראה את שלושת עשר הנרות בבית הכנסת, הוא אמר "אור גדול מאיר מהם" (מצוטט על ידי הגאון הקדוש דב בריש מביאלא ז"ל, בהסמכתו ל"ברכת אברהם"). כידוע הגיע לרמות גבוהות של קדושה וזכה לחזונות מהעולם העליון, אפילו של אליהו הנביא, הזכור לטוב (ראה ספרו).
הגאון והצדיק רבי יעקב אהרון ז"ל, ראש בית הדין הקהילתי בקורוב, בעל פירוש "בית יעקב" לתנ"ך. הוא היה תלמיד אמיתי של בעל "חוות דעת", וכן של ראשי החסידות המפורסמים הבאים: אבי אבותיו היהודי הקדוש ז"ל רבי בונים מפשיסחא, הרבי מוורקה והרב של קוז'מיר זכרם לברכה. בספרו הוא מציג כמה קטעי למדנות שלמד מהם.
הגאון רבי אליעזר מפולטוסק סיפר שכאשר היה בוורשה, למד אצל בעל ה"חדשות הרים" ז"ל, בא הרבי מקורוב לבקרם; הוא היה צאצא של הגאון, מחבר "פני יהושע". הוא הציג את עצמו כבעל "אבן העזר" ו"חושן משפט" והב"ש (כפי שאמרו חכמינו, מלומד רשאי לפרסם את עצמו במקום שאינו ידוע). הרב אלתר שאל אותו כמה שאלות וקבע שהוא זכר הכל בעל פה (ראה בש"ק חלק ג' עמוד ל"ב).
הגאון רבי יחיאל גולדברג ז"ל הוסמך מגדולי חכמי התקופה ללמד ולקבל החלטות רבניות. הוא היה, למעשה, מורה מצוין. כידוע, ידיעת התורה כשלעצמה אינה מספיקה למתן החלטות רבניות, לזה, נדרשת היכרות עם החומר כמו גם דמיון וחדשנות. הרב גולדברג התברך בתכונות אלו. הוא כיהן כרב בקורוב במשך ארבעים שנה. בעקבותיו הלכו בניו: רבי שמואל מנדל ז"ל, רבי חיים ז"ל, הגאון רבי אלימלך ז"ל שהיה ראש בית דין הקהילה של קמינקא ורבי שלום ז"ל.
הגאון רבי אלימלך גוטרמן ז"ל, בנו של הרב הגאון, ראש בית הדין הקהילתי של ינוביץ, רבה של קורוב, נודע בלימוד התורה והחסידות הקנאי שלו. הוא היה הרב האחרון לפני השואה ומת יחד עם כל עדרו הי"ד.
המנהיג והמורה רבי שמואל קוריבר עמד בראש הקהילה החסידית של קורוב. חסידיו מספרים: כאשר מרן הרבי מלובלין הסמיך את רבי משה הקדוש מקוז'ניץ ז"ל להנהיג את הקהילה, נכח רבי שמואל. רבי משה שאל את רבי שמואל האם לבקש מהרב מלובלין שיברך אותו, כמו שצדיקים עושים, אמר לו רבי שמואל אל תשאל! הבט למעלה לשמים ועשה את הברכה!".
למנהיג ולמורה רבי נח מקורוב, מחבר "קו חן", היו חסידים רבים שהלכו אחריו בכל לבם והאמינו שהוא יכול לחלץ אותם מפגיעה והוא עדיף על כל הסובבים אותו. הם היו מצרפים פתקים לסוכה שלו, מתוך אמונה שגם פתקים כאלה יביאו לעזרה מה'.
המנהיג והמורה הגאון רבי משה קוריבר, בנו של רבי שלום רוקח הקדוש מבעלז ז"ל. הוא קבור בבית הקברות החדש של קורוב. בזמן שהייתי רב וראש בית הדין הקהילתי בקורוב, גרתי באותה שכונה של הרב משה. חדר אחד בביתו עמד מול צלב שהוקם על ידי הנוצרים. שמעתי אנשים משבחים את הרב משה על כך שמעולם לא אכל בחדר ההוא בלילה. כדברי הרמב"ם: אדם המקיים מצוות תורה אחת על כל פרטיה, זוכה בזכות זה לבדו בעולם הבא. על כן, כל אחד מגדולי החכמים היה בוחר מצווה אחת לקיים עד לפרטיה הקטנים ביותר. הרב משה נמנע מעבודת אלילים בכל כוחו. הוא נהג לומר: "בחדר הזה אוכלים מרק עם הצלב". כוונתו הייתה להימנע אפילו מהצל שהטיל הצלב לחדר.
אביו של האדמו"ר הזקן מקוצק ז"ל, רבי יהודה ליבוש מורגנשטרן, יליד קורוב. אביו היה מנחם מנדל, ומשפחתו הייתה ידועה: יהודה ליבוש מורגנשטרן היה מפורסם בעושרו ובנדיבותו וכן בזכות למדנותו וצדיקותו. רבי לייבוש מקורוב העניק תמיכה כספית מלאה לבית מדרש שלם ולעשרה חוקרי התלמוד של בית המדרש.
כשהרוצחים הנאצים הצליחו להרוס את עיירתנו האהובה - רק את נוכחותה הפיזית הצליחו לתפוס ולהרוס, אבל לא את הרוח שלה. זה ישרוד בליבנו לנצח. "בתי הכנסת ובתי המדרש בבבל שבהם קוראים ומפיצים את התורה יועברו לארץ ישראל" (מגילה כ"ט ע"א).
* * *
ב-23 באפריל 1952 זכיתי להשתתף בטקס האזכרה הראשון לחללי עיירתנו שהושמדו על ידי הרשעים (ימח שמם וזיכרם). הצטרפתי והשתתפתי גם בטקס השני, ב-13 באפריל 1953. וכעת זו זכותי להשתתף בספר ההנצחה של חללי עיירתנו הי"ד שנרצחו על אמונתם על ידי הנאצים (ימח שמם וזיכרם).
יהי רצון שה' ינחם אותנו בצערנו הנורא, ושנזכה להיות עדים בקרוב לבואו של משיח הצדיק שלנו.
[חתום] אריה מרדכי רבינוביץ, רב וראש בית הדין הקהילתי, קורוב.
מחבר הספרים הבאים: "כתר היהודי", "תפארת יונתן", "כליל תפארת", "זכותא אברהם". בנו של האדמו"ר, המורה הגאון והצדיק רבי יצחק אלתר ז"ל, ראש בית הדין הקהילתי באוסטרובו, בנו של הצדיק רבי מהר"ם ז"ל, בן של רבנו הקדוש, מורנו רבי יהושע אשר ז"ל, ראש בית הדין הקהילתי של זלכוב ופריזאו, בנו של הרב הקדוש, רב כל יהודי התפוצות, מורנו, היהודי הקדוש מפשיסחא (זכותו תגן עלינו ועל ילדינו, אמן).
חתנו של הגאון הצדיק משושלת מורנו הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ז"ל, ראש בית דין קהילתי לוסיץ'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה