זה התחיל בשנת 1898. רוח רעננה ונפלאה נשבה בעולם היהודי של פולין, משהו חדש נוצר, אידיאל חדש.
ד"ר הרצל הרעיד את יסודות העולם היהודי והרעידות הורגשו גם בקורוב.
נחום שטרסבורג, דוד הרש שטרסבורג ומשה שטרסבורג החלו במלאכת ייסוד אגודת ציון – אגודה ציונית. הם כנסו אנשים מחוגים שונים, למעט חסידיים, כי החסידים סברו שהציונות היא סוג חדש של משיח שקר.
אז שלושת השטרסבורגים ריכזו במאמץ רב קומץ יהודים. קודם כל הם התחילו להתפלל ביחד בשבת. המניין נערך בביתו של סבי, יצחק (אנדרוס) ניסנבוים, וחבריו היו: 1) נחום שטרסבורג 2) דוד הרש שטרסבורג 3) משה שטרסבורג 4) יצחק ניסנבוים 5) נחמן דגנשיין 6) אברהם הרש בוביס 7) יענקל (מכונאי) שנידרמן 8) מכל ברוטמן 9) חיים שמואל לוסטמן 10) חיים מרדכי גרינגרוז ועוד כמה ששמותיהם אינם ידועים לי.
הם התחילו במכירת מניות של ה-Jewish Colonial-Bank. מניה עלתה לירה שטרלינג אחת ובפולין באותה תקופה זה היה שווה לעשרה רובל רוסי, סכום כסף יפה. הם חילקו כ-25 מניות כאלה ובכך החלו את המערכה למען הציונות המדינית.
נחום שטרסבורג היה אחד המצטיינים בדורו בקורוב באותם ימים. במרצו, דיבורו ותסיסתו השיג הרבה לרעיון הציוני. הוא היה העמוד המרכזי של תנועת ההשכלה. הוא הקים תלמידים ויורשים רבים בציונותו והטביע את חותמו על החיים הציוניים בקורוב גם לאחר מותו.
ילדיו הלכו בעקבות אביהם. בתו הבכורה, חיה אסתר, לא נחה - שום אירוע ציוני או תרבותי לא נערך ללא עזרתה; וכן בנו, משה, שהלך לעבוד אצל איכרים בשדות והכין את עצמו לנסוע לארץ ישראל. הוא למעשה נמצא בארץ ישראל במושבה בכפר חוגלה ליד חדרה. גם בנותיו, שיינדל ופייגה, נמצאות בישראל. חיה אסתר ובעלה ברל היטלמן לא השיגו זאת אבל שני בניהם, מוטל וישראל, גרים כאן. בתו, פריידל, נספתה יחד עם בעלה, לייבל נוחל וילדיהם.
דוד הרש שטרסבורג, שביתו היה מקום מפגש ובית אמיתי לכל הצמא לידע, ייסד את בית הספר היהודי הראשון בקורוב, ובבית הספר הזה הוא בעצמו לימד את הבנים ואת רעייתו, טובה'לה, את הבנות; לבית הספר כבר באותה תקופה הייתה תוכנית רחבה של יידיש, עברית, רוסית, פולנית, גרמנית וחשבון.
באופן כללי הוא היה "היהודי המלומד" שהיה דובר הקהילה שייצג את האוכלוסייה היהודית בפני הלא יהודים של הנהלת העיירה. נפטר בכ"ד באדר תרע"ט. רעייתו טובה'לה נפטרה בט"ו באב תרפ"ב. השאירו אחריהם את בנם שמואל ובתם חנצ'ה בניו יורק. ילדיהם האחרים נרצחו על ידי הנאצים.
משה בן שלום שטרסבורג, שהיה הציוני הלוהט ביותר, היה מסוגל לעזוב את עבודתו ימים ושבועות, לשכוח מהאישה והילדים, לעסוק בעבודה הציונית.
אבי, יענקל ויינריב, נהג לספר לי שכאשר משה בן שלום תפר את בגדי החתונה בבית סבי, יצחק, לבנו, לוי, כל חצי שעה הוא תלש חותמת של קרן קיימת ואמר לאבי: אתה רואה, יענקל, עכשיו הנחתי לבנה לבניין הארץ. רק סופר ואמן גדול יוכל לתאר את הטיפוס האידיאלי הזה של אדם ואוהב ציון.
גם יצחק ניסנבוים, סבי, נישא יחד עם הזרם. מקום המפגש ובית התפילה של הציונים נמצא במקומו. אבי, חתנו של ר' יצחק ניסנבוים, התחיל לקרוא את "הצפירה" ואת כל עלוני התעמולה בבית ההוא; זה השפיע על אבי אשר מאוחר יותר הפך לאחד המנהיגים העיקריים של הציונות בקורוב, בפרט של המזרחי.
נחמן דגנשיין, שהיה אז בעל החכירה של טחנת קורוב, היה איש עשיר מאוד וגם השפיע בחוגים שונים.
אברם הרש בוביס, שהיה חתנו של הרב של קורוב, רבי יחיאל, ומלומד, מתנגד לקנאות, סייע בשנינותו החריפה לפעילות הציונית בעיירתנו.
יענקל שניידרמן, יהודי פשוט, מכובד, אוהב ציון עז, חי עד כמה דורות של חסידים. הוא נספה בידי הנאצים. כל ילדיו נספו מידי הנאצים. שניים מבניו, יצחק ומשה, היו באמריקה. בנו, יצחק, ממייסדי ומנהיגי ה-Kurow Landsmanschaft בניו יורק, נפטר ב-1954.
מכל ברוטמן היה הצעיר מכולם אך היה הראשון שהגשים את ציונותו: ב-1920 נסע לארץ ישראל עם שניים מבניו. בבואו לארץ ישראל נהרג מיד על ידי ערבים בפוגרום ביפו. בנו הבכור, פישל, הביא מאוחר יותר את אמו בלומה לארץ ישראל יחד עם אחיו ואחיותיו המתגוררים כאן כיום.
חיים שמואל לוסטמן היה מוסד בפני עצמו; בלעדיו, כך נראה, השטעטל לא היה יכול לשרוד. הוא ריפא יהודים ונוצרים כמעט בחינם; הוא עבד יום ולילה. הוא היה ציוני מסור עד מותו. כל העיירה השתתפה בהלווייתו. אנשי בית"ר צעדו בראש מסע ההלוויה עם דגל גדול כחול לבן.
חיים מרדכי גרינגרוז היה יוצא דופן מכל הנזכרים לעיל עם אופיו הגאה וחוסר הפחד מפני הלא-יהודים. הוא לא ידע מה זה פחד - הוא היה חבר במכבי האש של העיר, מה שכלל לא אופייני ליהודי. מאוחר יותר הוא נסע לאמריקה. כאשר נוסד שם הלגיון היהודי בשנת 1917 חיים מרדכי חבר אליו ולחם בחזית בארץ ישראל.
ייסוד בית ספר בשם בית ספר "התחיה". המייסדים כבר היו בני הדור הצעיר כמו משה ניימרק, הרש נירנברג, ירמיה פרידמכר, דבורה טייטלבוים, חיה הרץ ואחרים, אך עדיין עם השטרסבורגים בראשם. המורים הראשונים בבית הספר העברי היו: הוכמן, ברייצ'מן, ירמיה פרידמכר, לימים גם יעקב טופויג'יאל, אברמשה צימרמן, ווינטרוב ובלאט, שיצרו צוותים של תלמידים שכתבו ודיברו עברית והפכו לאוונגרד של החלוצים.
בשלב זה הדאגה העיקרית של התנועה הציונית בקורוב הייתה כיצד לשמור על בית הספר כלכלית. לשם כך גם נוסד אז איגוד הנשים ובכל הזדמנות הוא גייס כסף כדי להצליח להמשיך את בית הספר. מי שהיו אז החברים הפעילים העיקריים היו: משה נוימרק, ברכה איטה נוימרק, רעייתו, הרש נירנברג שנפטר צעיר, חיה אסתר שטרסבורג, יהושע שטרסבורג, חנצ'ה שטרסבוג (ניו יורק), מינדל שטרסבורג (ניו יורק), איצ'ה שטרסבורג, פרל שטרסבורג, לייזר טייטלבוים (ישראל), גרשון וג'דה ושרה אשתו, (לוס אנג'לס).
יהושע שטרסבורג. נספה
אברם אהרון שטרן ורעייתו ליילה (בוגוטה, קולומביה), אסתר רושלסמן (ישראל), גרשון אופוזדובה זלצר, אשר איידלשטיין, אשר קירשנבוים, ישראל מאדמר, משה חניסמן (ברזיל), ישראל וולף זיידנוורם, שרה רבקה גולדשלגר, חיה יוטה טננבוים, שיינדל טננבוים, פייגה רחל ריסר, לאה אופנהיים (נפטרה בקנדה), חיה אלקה שטרן, שרה נודלמן-לרמן (קנדה), יענקל לומברג, יוסף לרמן, לייבל לנדמן, יענקל רושלסמן (קולומביה), הרש לוברבוים (ארגנטינה), נפתלי זלצברג (ניו יורק).
כמו כן ייסדו באותה תקופה הציונים את "תרבות", ספרייה בעלת אופי לא מפלגתי שמשתמשיה הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה.
בשנת 1918, כאשר הפכה פולין לעצמאית, גדל הארגון הציונית עוד יותר. באותה תקופה מי שניהלה את הארגון הציוני הייתה דבורה'לה טייטלבוים - היא הייתה למעשה הנשיאה. זה היה כבוד גדול מאוד, במיוחד עבור אישה.
עם זאת, דבורה'לה טייטלבוים הייתה ראויה לכבוד כי היא הובילה ללא לאות ומרץ את הפעילות ואת התסיסה מבלי לתת לשום סוג של קושי לעצור אותה. ביתה היה תמיד פתוח לכל הציונים. כמעט שלא היו לה חיים פרטיים; היא הקדישה הכל לרווחה של הארגון הציוני בקורוב, שאכן פרח והפך להרבה ענפים. היא הקימה את הוועד של קרן קיימת לישראל, עבדה בוועד בית הספר, בסך הכל היא הייתה הנשמה החיה של התנועה הציונית בקורוב. בעבודה זו, בעלה, לייזר, היה שותף אמיתי שניצל את זמנו הפנוי כדי לסייע לאשתו בעבודתה הקדושה.
כשנתיים לפני היציאה לארץ ישראל עברו הטייטלבוימים ללובלין וגם שם דבורה'לה הפכה מיד לאחת הפעילות מבין המנהיגים הציוניים והייתה מעורבת בוועדות של קרן קיימת לישראל וקרן היסוד.
מלובלין יצאו הטייטלבוימים לארץ ישראל. הם עברו צרות ומצוקות שונות וצלחו הכל בשלום. עד היום הם נשארים פטריוטים מסורים של ארצנו היהודית.
דבור'לה טייטלבוים בכנס קרן היסוד בלובלין, בשורה השנייה, שלישית משמאל.
בשורה השלישית, חמישי משמאל, הרב טוביה גוטמן רפופורט
הצעירים החלו להכריז על עצמם כחברים בהמוניהם. בתקופה זו הדור הצעיר כבר היה זה שעסק בעבודה פעילה. וצריך לציין במיוחד את עבודתם האינטנסיבית של שני זוגות: איצ'ה וחנה ואכנהזר-רוזן, משה ושרה אסתר צוקרמן-בלומלס, וגם את פועלו הבלתי נלאה של משה פינקלשטיין, שהיה שנים רבות יו"ר הארגון הציוני בקורוב. החברים הפעילים בתקופה זו היו: יעקב הרש רוזנבלט, יוכבד וכנחצר-רוזנבלט, רעייתו, ברל היטלמן. משה אפלבוים, שמואל פינקלשטיין, חינה רוזנזון, שלמה וכמן (בישראל), שעיה לייב חניסמן, מלכה רוטפרב ובעלה, איצ'ה פישמן, חיה גולדברג, רוזה בלומלס (בניו יורק), פריידה נידרברג, חיים יושע נידרברג, מאיר טייטלבוים, סוראל טייטלבוים ורעייתו, שיינדל אפלבוים, ברוך לוין, מאיר נוימרק.
איצ'ה וחנה רוזן ובתם חיה. כולם נספו
חיילה וטמלה, בנותיהן של איצ'ה וחנה רוזן. נספו
משה ושרה אסתר בלומלס ובתם פייגה. כולם נספו
משה פינקלשטיין, יו"ר הארגון הציוני. נספה
עומדים מימין לשמאל: הרשל קליידמן, שמואל פינקלשטיין – נספו
שורה אמצעית: שיינדל אפלבוים, מורה, הניה זגר (בישראל), חינה רוזנזון – נספתה
שורה תחתונה: שרה טייטלבוים, פסל פרלמן – נספתה
כבר אז החלו להתבסס מפלגות שונות בתנועה הציונית: חלק עברו לבית"ר וחלק לקבוצות השמאל של התנועה הציונית.
קבוצת ציונים
עומדים: לא ידוע, לייבל זילברבלום, חנה שוכהנדלר
יושבים: מנדל בריק, ביילה רפופורט, הרשל קליידמן, רבקה גרינפלד-שוכהנדלר, חיים רוזנזון. כולם פרט לרבקה (בישראל) נספו
בנימין ויינריב, אשתו וילדיו (בחלון הרכבת), בתחנת הרכבת של לובלין ביציאתם לארץ ישראל.
באו ללוות אותם (מימין): עוזר גרוסמן, יחיאל אנקר, אחיו של בנימין ויינריב אהרון ויינריב, אמם שיינדל וסאנה גרוסמן.
עוד כדאי לזכור שבארגון הציוני הייתה תנועת נוער בשם "התחיה", אשר סייעה בכל הפעילויות. בין הפעילים היו: יעקב גורמן (ישראל), חיים רוזנזון, שבע ויינריב, ביילה גולדברג (ישראל), שרה מינדל גלוזמן, ציפה רוזן, מאיר ניסנבוים. שלמה ניסנבוים, מרדכי אדלשטיין (שוודיה), עוזר גרוסמן, צינה מלהנדלר (ישראל), טוביה אייזנשטט, לייביש ויינריב (ישראל).
ביציאתו של יעקב גורמן לארץ ישראל ניתן לראות: ברוך זלצברג, איצ'ה חניסמן, הרשל שניידלדר, יעקב גורמן, שבע ויינריב, שרה מינדל גלוזמן, לייבל רוזנזון, חיה גוטליב
אהרון ומרים ויינריב. נספו
קבוצה שהתכנסה ביציאה לארץ ישראל של מוטל היטלמן (בנם של חיה אסתר וברל היטלמן ונכד של נחום שטרסבורג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה